Sefer Ahava (Love) - הלכות מזוזה - פרק חמישי

כיצד כותבין את המזוזה. כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן. ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה. ובלבד שלא יעשנה כזנב או כמו עגול או כקובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה. כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה. כתבה בשני עורות אע''פ שתפרן פסולה. ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה. ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה:

ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע ל והיה אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה. לפי שאינה סמוכה לה מן התורה. וצריך להזהר בתגין שבה. ואלו הן התגין שעושין במזוזה:

פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני''ן. ואלו הן. שי''ן עיי''ן של שמע ונו''ן ד נפשך ותרי זייני''ן של מזוזות ותרי טיתי''ן של טטפת. ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני''ן. ואלו הן גימ''ל של דגנך ותרי זייני''ן של מזוזות ותרי טיתי''ן של טוטפת וצדי''ק של הארץ. ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל. ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה:

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב''ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם:

ומצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה בין בראש בין (באמצע) השיטה. ונהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים שיטות ועל הארץ בראש שיטה אחרונה. ואלו הן האותיות שבראש כל שיטה ושיטה על הסדר, שמע, ה', הדברים, לבניך, ובשכבך, בין, והיה, מצוה בכל, יורה, עשב פן, והשתחויתם, השמים, ואבדתם, ושמתם, אתם, אתם, בדרך, ובשעריך, אשר, על הארץ:

כשכופלין אותה גוללין אותה מסוף השיטה לתחלתה עד שתמצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה. ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה:

וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה. ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה. ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה זו היא המצוה:

תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה. הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום. חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה. העמיק לה טפח פסולה. חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח:

מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע. ומזוזת רבים פעמים ביובל. שמא נקרעה ממנה אות אחת או נמחקה מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת:

הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים. ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם. השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום. אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד

המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נותן שכר על קביעתה. מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית. וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא. ואם היה הבית של כותי הרי זה נוטלה כשיצא: