Sefer Kedusha (Holiness) - הלכות איסורי ביאה - פרק שביעי

מעוברת שהתחילה להצטער ואחזוה חבלי לידה והתחיל הדם לצאת קודם שתלד אותו הדם הוא הנקרא דם הקושי. והיאך דינו אם בא בימי נדתה הרי הוא דם נדה והרי זו טמאה נדה. ואם בא בימי זיבתה ה''ז טהורה שנאמר בזבה דם יהיה זובה בבשרה. מפי השמועה למדו זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ובלבד שתלד ולד חי. אבל אם הפילה אין קושי לנפלים. אפילו היה הדם שותת ויורד עם החבלים והצער י''ד יום קודם שתלד ה''ז דם קושי וטהור אבל אם התחיל הדם קודם הלידה בט''ו יום או יתר ה''ז דם זיבה והרי היא יולדת בזוב:

בד''א בשלא פסקו הצירים והחבלים והצער אלא מתקשה והולכת עד שילדה. אבל אם ראתה דם ג' ימים או יתר בימי זיבתה בצער וחבלים ופסק לה הצער ורווח לה מן החבלים אחר השלשה ימים. ועמדה בנחת כ''ד שעות או יתר אע''פ שלא פסק הדם ואע''פ שחזר הצער והחבלים אחר כ''ד שעות הרי זו זבה. שאילו היה הדם מחמת הולד לא פסק הצער ולא החבלים ואם ילדה אחרי כן הרי זו יולדת בזוב:

ראתה יום אחד בלא צער ושנים בקושי וילדה. או שנים בלא צער ויום אחד בקושי וילדה או יום בקושי ויום בלא צער ויום בקושי וילדה אינה יולדת בזוב. אבל אם ראתה יום אחד בקושי ושנים בלא צער וילדה. או ב' בקושי ואחד בלא צער וילדה. או יום בלא צער ויום בקושי ויום בלא צער וילדה הרי זו יולדת בזוב. זה הכלל קושי סמוך ללידה אין זו יולדת בזוב. קושי סמוך ללידה הרי זו יולדת בזוב:

חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב. שהרי יום הלידה סמוך לקושי. ראתה שני ימים ובשלישי הפילה ואין ידוע מה הפילה הרי זו ספק יולדת וספק זבה:

כיצד דין יולדת בזוב צריכה לישב שבעה ימים נקיים וטובלת לערב. ואח''כ תהיה מותרת לבעלה ואח''כ יהיה לה דם טוהר ומביאה קרבן זבה וקרבן יולדת. לפיכך אם ילדה זכר אפילו פסק הדם ביום הלידה סופרת שבעת ימים נקיים וטובלת. ואם ילדה נקבה וספרה שבעה נקיים ושלמו עם י''ד של לידה או לאחריהן ה''ז טובלת ומותרת לבעלה. ואם שלמו ימי הספירה בתוך י''ד ה''ז אסורה לבעלה עד ליל ט''ו:

כיצד הרי שראתה דם ג' וספרה שבעת ימים נקיים הרי י'. ועדיין היא אסורה לבעלה עד ליל ט''ו. שכל י''ד היא כנדה. ולמה אין מצריכין את היולדת בזוב לספירת שבעה אחר שבעה של זכר ואחר י''ד של נקבה. מפני שימי לידתה וימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת ז' כמו שיתבאר:

יולדת בזוב שלא פסק דמה אין לה דם טוהר. אלא כל דם שתראה כדם זיבה הוא. אבל אם ספרה שבעת ימים נקיים ושלמו י''ד של נקבה וטבלה ואח''כ ראתה דם בתוך מ' של זכר ושמונים של נקבה ה''ז דם טוהר:

ספרה שבעה ימים נקיים ולא טבלה ואח''כ ראתה דם ה''ז טובלת ומותרת לבעלה מיד שכל ימי טוהר אינן ראויות לא לנדה ולא לזיבה אבל עצמו של דם טמא ומטמא כדין דם הנדה עד שתטבול:

היולדת נקבה ואחר י''ד שלה נתעברה והתחיל דם הקושי לבא לה בתוך שמנים הרי הוא דם טוהר. אע''פ שאין קושי לנפלים שכל דמים שתראה בתוך ימי טוהר טהור הוא עד שתפיל הולד. וכשתפיל תהיה טמאה לידה. אם הפילה זכר טומאת זכר ואם הפילה נקבה טומאת נקבה. ומונה ימי טומאה וימי מלאת מולד שני. אפילו היו תאומים והפילה היום אחד והפילה האחר אפילו אחר כמה ימים מונה לשני ימי טומאה וימי מלאת:

זבה שפסק זובה והתחילה למנות שבעת ימים נקיים ובא לה דם קושי בתוך ימים נקיים אינו סותר וימי הקושי עולים למנין ז'. וכן אם ילדה בשבעה ימים נקיים אין הלידה סותרת. וימי הלידה עולין לה למנין שבעה אע''פ שהיא טמאה בהן שנאמר ואם טהרה מזובה כיון שטהרה מזובה אע''פ שהיא טמאה טומאה אחרת כגון טומאת לידה או טומאת נדה או טומאת צרעת הרי זו סופרת בהן. ואין טומאות אלו וכיוצא בהן סותרין הספירה:

ימי לידתה וימי נדתה אם לא ראתה בהן דם הרי אלו עולין לה לספירת שבעת ימים נקיים ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראייה ולא סותרין כל הימים. אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם. שאין סותר הכל אלא ראיית של זוב אבל אלו סותרין יומן בלבד:

מאחר שתבין כל העיקרים שביארנו. יתבאר לך מה שאמרו חכמים שאפשר שתראה האשה דם מן המקור יום אחר יום מאה וארבעה עשר יום ולא תהיה זבה. כיצד שנים לפני נדתה ושבעה ימי נדתה ושנים לאחר ימי נדתה. וארבעה עשר קושי. ושמונים של נקבה. ושבעה ימי נדה. ושנים אחר ימי נדה. הא למדת שכל דם שתראה האשה אחר יום מלאת הוא תחלת נדתה ואין משגיחין על וסתות שמקודם. לפיכך הרואה דם בסוף יום מלאת בין השמשות הרי זו ספק נדה שמא בלילה ראתה הדם שהוא תחלת ימי נדתה:

כבר ביארנו שהנדה שראתה דם כל שבעה מותרת לשמש בליל ח' אחר שתטבול. וזבה קטנה משמרת יום אחד טהור וטובלת ומותרת לשמש לערב. וזבה גדולה סופרת שבעת ימים נקיים וטובלת ומותרת לשמש בליל שמיני. ואין בין זמן נדה לנדה אלא אחד עשר יום בלבד. ובאותן האחד עשר תהיה זבה קטנה או גדולה:

ומאחר שתהיה זוכר כל אלו העיקרים יתבאר לך זה שאמרו חכמים. האשה שהוחזקה כל ימיה יום תראה דם ויום לא תראה בתחלה משמשת בליל ח' וביום ח' שהוא יום אחד אחר ימי נדתה. ומשמשת בכל י''ח יום ארבעה לילות בלבד. ואינה יכולה לשמש בימים הטהורים שהיום הטהור הוא שומר ליום הטמא. לפיכך אם היתה רואה הדם בכל יום טמא מתחלת הלילה אינה משמשת אלא בח' בלבד שהוא יום אחד אחר ימי נדתה:

היתה רואה ב' ימים טמאין וב' ימים טהורים משמשת בח' ובי''ב ובט''ז ובכ':

היתה רואה ג' ימים טמאין וג' טהורין משמשת שני ימים מהג' הטהורין שאחר ימי נדתה. שהאחד מהן שמור לשנים הטמאין הסמוכין לנדתה. ושוב אינה משמשת לעולם שהרי הוחזקה זבה גדולה ואין לה שבעת ימים נקיים:

היתה רואה ד' ימים טמאים וד' ימים טהורין משמשת יום אחד שאחר נדתה ושוב אינה משמשת לעולם:

היתה רואה חמשה ימים טמאים וחמשה ימים טהורים. משמשת הג' הסמוכים לנדתה ושוב אינה משמשת לעולם:

היתה רואה ששה ימים טמאין וששה ימים טהורין משמשת בחמשה ימים הסמוכים לנדתה תחלה ושוב אינה משמשת לעולם:

היתה רואה שבעה טמאין ושבעה טהורין. משמשת השבוע הראשון הטהור הסמוך לנדתה ויבוא אחריו שבוע טמא. תקבע בו זבה והשבוע הטהור שיבוא אחריו לספירה ואסורה לשמש בו. נמצאת שלא שמשה מטתה בד' שבועות אלא שבוע אחד. וכל ימיה משמשת שמנה עשר יום בכל שמנה עשר שבועות. כיצד שבוע חמישי הרי היא זבה. שבוע ששי שהיא בו טהורה לספירה. שבוע שביעי זבה. שבוע שמיני לספירה. שבוע תשיעי שהיא רואה בו. חמשה ימים ממנו מימי נדה. ושנים מתחלת ימי זיבה. משמרת יום אחד מן השבוע הי' הטהור ומשמשת ששה.

שבוע אחד עשר שהיא רואה בו שנים מסוף ימי זובה. וחמשה מתחלת ימי נדה. ומשמשת ה' ימים משבוע שנים עשר הטהור. שבוע י''ג זבה ושבוע י''ד לספירה. וכן שבוע ט''ו זבה. שבוע ט''ז לספירה. ושבוע י''ז זבה. ושבוע י''ח לספירה. וסופרת על דרך זו לעולם. נמצאת אומר שבכל י''ח שבועות משמשת י''ח יום. ואילו לא אירע לה חולי זה והיתה שבוע נדה וי''א יום טהורה היתה משמשת בכל הי''ח שבועות י''א שבועות שהן שבעה ושבעים יום:

ובזמן שהיא רואה שבוע טמא ושבוע טהור משמשת י''ח יום שהם כמו רביע הימים. וזו היא שאמרו חכמים משמשת רביע ימיה:

היתה רואה ח' ימים טמא וח' ימים טהור הרי זו משמשת ט''ו יום מתוך מ''ח ימים. כיצד שמנה טמא שבתחלה שבעה מהן ימי נדתה. ויום אחד זיבות סמוך לנדתה משמרת. לו יום אחד מן השמונה הטהורין ומשמשת שבעה. ואח''כ יבואו לה שמונה טמאין. מהן שנים תשלום ימי זיבתה. וששה מימי נדתה. ויבואו ח' טהורין יום אחד מהן תשלום ימי נדתה ומשמשת ז' שניות ואח''כ יבואו לה שמונה טמאים. מהן ד' תשלום ימי זיבתה. וד' מימי נדתה. נמצאת זבה גדולה וצריכה ספירת שבעה. יבאו לה ח' טהורים. סופרת מהן שבעה ומשמשת יום אחד. נמצאת משמשת ט''ו יום בכל מ''ח:

היתה רואה ט' ימים טמאים וט' ימים טהורין משמשת ח' ימים בכל י''ח יום לעולם. כיצד ט' הטמאים. ז' מהן נדתה ושנים זיבות סמוך לנדתה משמרת להן יום אחד מן הט' הטהורין ומשמשת שמנה וכן לעולם:

היתה רואה י' ימים טמא וי' טהור. ומי' ולמעלה אפילו אלף יום טמא ואלף יום טהור. יהיה ימי שמושה כמנין זיבתה. כיצד י' הטמאים מהם ז' נדה וג' זיבה. י' הטהורים סופרת מהן שבעה ומשמשת ג'. נמצאו ימי השמוש ג' וימי הזבות ג'. וכן ק' יום טמאין וק' טהורין. וק' הטמאין ז' מהן לנדה וצ''ג זיבות. הק' הטהורין ז' מהן לספירה צ''ג לשמוש. וכן אלף וכן כל מנין ומנין על דרך זו: