Sefer Tahara (Purity) - הלכות כלים - פרק שמיני

כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל. אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה:

ואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס. או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה''ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל. כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו. והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו. לפיכך העושה כלים מן העשת של ברזל או מן החררה של מתכת ומן הסובב של גלגל ומן הטסין ומן הצפויין ומכני הכלים ומאוגני הכלים ומאזני הכלים ומן השחולה ומן הנדודת הרי אלו טהורים מפני שכל אלו שנעשו גולמי כלי מתכות הן.

אבל העושה כלי משברי כלי מתכות ומן הכלים שנשחקו מרוב הזמן ומן המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים הרי אלו מקבלין טומאה לפי שאינם גולמים. אבל מסמרות שאין ידוע אם נעשו מן הכלים או מן העשת הרי הן טהורין אפילו התקין אותם לכלי אינם מקבלין טומאה:

כלי מתכות שאינו מחוסר אלא כיסוי מקבל טומאה שאין הכיסוי חשוב מגוף הכלי:

מחט שלא ניקבה אלא שפה ותקנה לכך מתחלתה מקבלת טומאה מפני שמוציאין בה את הקוץ. אבל אם עתיד לנקבה הרי היא כשאר גולמי כלי מתכות ואינה מקבלת טומאה:

מאחר שביארנו שגולמי כלי מתכות טהורים וגולמי כלי עץ טמאים. ופשוטי כלי מתכות טמאים ופשוטי כלי עץ טהורים דין תורה. נמצא הטמא בכלי עץ טהור בכלי מתכות טמא בכלי מתכות טהור בכלי עץ:

כל כלי המלחמה כגון הסייף והרומח והכובע והשריון והמגפיים וכיוצא בהן מקבלין טומאה. וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים והטבעות בין שיש עליהן חותם בין שאין עליהם חותם וכיוצא בחן מקבלין טומאה. אפילו דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה מקבל טומאה. וכן קמיע של מתכת מתטמא בכל תכשיט אדם:

כל תכשיטי הבהמה והכלים כגון הטבעות שעושין לצואר הבהמה ולאזני הכלים טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן. חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם. כיצד העושה זוגין למכתשת ולעריסה למטפחות ספרים ותינוקות טהורים. עשה להן ענבולין מקבלים טומאה הואיל ונעשו להשמיע קול לאדם הרי הן כתכשיטי אדם. ואפילו נטלו ענבוליהן מקבלין טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס:

זוג העשוי לאדם. אם נעשה לקטן אינו מקבל טומאה אלא בענבול שלו שהרי לקול נעשה. נעשה לגדול ה''ז תכשיט ומקבל טומאה אע''פ שאין לו ענבול:

כל הפרצופות מקבלות טומאה. וכל החותמות טהורין. חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד. וכל הטבעות טהורות חוץ מטבעת אצבע. אבל טבעת שחוגר בו את מתניו שקושרה בין כתפיו טהורה. טבעת השיר של בהמה הואיל והאדם מושך בה את הבהמה מקבלת טומאה. וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה:

כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה. והמעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה. והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה. כיצד טבעת בהמה או כלים שחשב עליה להחזירה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה במחשבה זו וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה. חזר וחישב עליה להניחה טבעת בהמה כשהיה אע''פ שלא נתקשט בה האדם הרי זו מקבלת טומאה שאין המחשבה מבטלת מיד המחשבה עד שיעשה מעשה בגוף כגון שישוף אותה או יתקעה במעשה של בהמה. היתה הטבעת לאדם וחישב עליה לבהמה עדיין היא מקבלת טומאה כשהיתה שאין הכלים עולין מידי טומאתן במחשבה. עשה בה מעשה ושינה לבהמה אינה מקבלת טומאה שהמעשה מבטל מיד המעשה:

חרש שוטה וקטן יש להן מעשה ואין להן מחשבה כמו שביארנו למעלה בעניין הכשר אוכלין:

זוג של דלת שחישב עליה לבהמה מקבל טומאה. ושל בהמה שעשאוהו לדלת אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר. מקבל טומאה כשהיה עד שישנה בו מעשה בגופו:

אומן שעושה ומניח זונין לבהמה ולדלתות אם רוב העשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפריש מקצתן לדבר שאינו מקבל טומאה. ואם רוב העשוי לדבר שאין מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפריש מקצתן לדבר המקבל טומאה:

זונין הנמצאין בכ''מ מקבלין טומאה חוץ מהנמצאים בכרכים מפני שרובן לדלתות:

אמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה. עשה לי שתי מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים. עשה לי שני סדינים אחד לצורות ואחד לאהלים. שניהן מקבלין טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך: