Sefer Tahara (Purity) - הלכות מקואות - פרק אחד עשר

כבר ביארנו שנטילת ידים וטבילתן מדברי סופרים. וידים שצריכות טבילה אין מטבילין אותן אלא במקוה כשר שיש בו ארבעים סאה. שבמקום שהאדם טובל בו כלים ידים טובלין. אבל ידים שאין צריכות אלא נטילה בלבד אם הטבילן במי מקוה טהורין. ואם הטבילן במים שאובין בין בכלים בין בקרקעות לא טהרו ידיו עד שיפלו המים השאובים מן הכלי על ידיו. שאין נוטלין לידים אלא מן הכלים ומכח נותן כמו שביארנו בהלכות ברכות:

כל החוצץ בטבילה חוצץ בידים בין בטבילתן בין בנטילתן. וכל העולה למדת המקוה כטיט הנרוק עולה לשיעור הרביעית שנוטלין בהן הידים. וכל הנוטל ידיו צריך לשפשף:

הנוטל שתי ידיו לתרומה צריך לחזור וליטול פעם שנייה במים שניים כדי להסיר המים שעל גב ידיו שהרי המים שנטל בהן תחילה והן הנקראין מים ראשונים נטמאו בידיו. לפיכך אם נפל ככר של תרומה לתוך המים שנטל בהן ידיו תחילה נטמא ואם נפל לתוך המים השניים לא נטמא. ואם נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל שם ככר של תרומה נטמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו דבר חוצץ והסירו ונטל את השניים הרי ידיו טמאות כשהיו שאין המים השניים מטהרין אלא הנשאר מן המים הראשונים ע''ג ידיו:

הידים מתטמאות ומתטהרות עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ונטל המים השניים חוץ לפרק וחזרו מחוץ לפרק לידיו הרי ידיו טהורות שהמים השניים טהורין הן. נטל את הראשונים והשניים חוץ לפרק וחזרו לידו נטמאת ידו שהמים הראשונים שחוץ לפרק נטמאו מחמת ידיו ואין המים השניים מטהרים במים שחוץ לפרק. ולפי שחזרו המים שחוץ לפרק לידו טמאוה:

נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות שהשניים מתטמאין מחמת היד שלא ניטלה במים ראשונים וחוזרין ומטמאין את היד השנייה. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונטל את השניים לידו אחת האחת טהורה. נטל ידו אחת ושפשפה בחבירתה נטמאו המים שעליה מחמת חבירתה שלא ניטלה וחוזרין ומטמאין את היד שנטלה. שפשפה בראשו או בכותל הרי זו טהורה:

נטל שתי ידיו משטיפה אחת הרי אלו טהורין ואין אומרין הרי זה כנוטל ידו אחת במים שירדו מעל ידו השנייה אפילו ארבעה או חמשה זה בצד זה או זה על גב זה. ובלבד שירפו שיבואו בהן המים:

נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מן ידו הרי ידו טמאה כשהיתה ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה. בד''א במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:

שיעור המים שנוטלין בהן תחילה רביעית לכל אדם ואדם לשתי הידים אין פחות משיעור זה כמו שביארנו בנטילת ידים לפת. אבל מים שניים יש לשנים ליטול ידיהן מרביעית. ומחצי לוג נותנין לשלשה ולארבעה. ומלוג נותנין אפילו למאה שאין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים:

כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידים ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידים הרי אלו כשרין. נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה הרי זו פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית:

כל המים הפסולין לנטילה במים ראשונים כך הן פסולין במים שניים וכל כלי שאין נוטלין ממנו במים ראשונים כך אין נוטלין ממנו מים שניים. וכשם שצריך להיות המים הראשונים מכח אדם כך המים השניים:

כבר ביארנו בפרק ששי מהלכות ברכות כל מיני המים הפסולין לנטילת ידים והכשרן. וכל הכלים שנוטלין בהן לידים ושאין נוטלין. ואי זו נתינה היא מכח נותן וכשירה ואי זה נתינה אינה מכח נותן ופסולה. וכל אותן הדברים שביארנו שם בנטילת ידים לפת חולין כך הן לתרומה. וכשם שכל ספק ידים טהורות לחולין כמו שביארנו שם. כך הן לתרומה כל ספק ידים טהור:

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן. ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב. ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. ואעפ''כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואע''פ שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות. כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור.

הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן: סליקו להו הלכות מקואות בס''ד נגמר ספר עשירי והוא ספר טהרה. הלכותיו שמונה. ופרקיו מאה וארבעים וארבעה: