Sefer Tahara (Purity) - הלכות פרה אדומה - פרק חמשה עשר

הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו. שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הנה למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאות של תורה. וטומאת מגען בכל שהוא ואם היה בהן כדי הזאה מטמאין במגע ובמשא.

והנוגע בהן או שנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו עד שיפרוש ממטמאיו שנאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ומזה מי הנדה לא נאמר אלא לשיעור שהנוגע או הנושא מי נדה שיש בהן כדי הזיית שלא לצורך הזאה טמא ומטמא בגדים דין תורה. וכמה הוא שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים. בד''א שמי חטאת מטמאין בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך קודם שיעשו מצותן אבל אחר שעשו מצותן אינן מטמאין כלל.

כיצד הרי שטבל את האזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ. וכן המים הניתזין בשעת הזאה על הארץ או על הטהור הרי אותן המים טהורים והנוגע בהן והנושאן טהור. הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן כמו שביארנו. לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת לפי שלא עשו מצותן שהרי הטבילה היתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה:

אין מי חטאת מטמאין את הכל קודם שיעשו מצוותן עד שיהיו טהורין וכשירין להזאה. אבל מי חטאת שנפסלו כגון שנתערב בהן מים או ששתתה מהן בהמה וכיוצא בהן מאלו הדברים הפוסלין אותן אם נגע בהן הטהור לתרומה נטמא בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו. נגע בהן אדם הטהור לחטאת ואפילו בידיו הרי הוא טהור כמות שהיו:

מי חטאת שנטמאו ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא. ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו נטמא. נגע בשאר גופו הרי הוא טהור כמות שהיה:

מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין או מי מקוה או מי פירות. אם רוב מי חטאת מטמאין במשא. ואם רוב מי פירות אין מטמאין. מחצה למחצה מטמאין. אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין במי נדה. ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמאין במגע אבל מטמאין במשא:

אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן ונגע בהן הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא. נגע בהן הטהור לחטאת אפילו בידיו ה''ז טהור כמות שהיה:

מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים שמא יגע בטיט ויטמא. שמי חטאת אינם בטלין בטיט שנאמר חטאת היא:

פרה ששתת מי חטאת אף ע''פ שנשחטה בתוך כ''ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה. בזמן שהן שמורין אינן בטלין. אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין:

המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים. והוזה עליו ונכנס למקדש ואחר כך נמצאו המים פסולין הרי זה פטור. שחזקת המים שמזין מהן על הרבים שהן כשרין והרי זה כאנוס. אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב בקרבן עולה ויורד מפני שהיה לו לבדוק על המים ואח''כ יכנס למקדש. מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים ודורסים אותן ונכנסים למקדש ולא היו חוששין להן שמא פסולין הן:

המזה באזוב הטמא לחטאת. אם יש בו כביצה המים פסולין והזייתו [פסולה]. אין בו כביצה המים כשירים והזאתו פסולה. ואזוב זה מטמא חבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה שאין מונין לחטאת:

המגביה כלי שהוזה עליו והרי עליו המים כדי הזאה טהור שהמים שעשו מצוותן אינן מטמאין כמו שביארנו: בריך רחמנא דסייען