Sefer Tahara (Purity) - הלכות טומאת צרעת - פרק שביעי

מי שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה בין בתחלה בין אחר הסגר. או שהוסגר ואח''כ פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן. בין שנהפך מתוך הסגר בין מתוך החלט ה''ז טהור. אבל אם הוסגר ולא נולד לו סימן טומאה ונפטר ולאחר הפיטור פרחה הצרעת בכולו ה''ז טמא מוחלט:

הבא בתחלה והוא כולו הפך לבן. אם היתה בו מחיה או שתי שערות לבנות מחליטין אותו. אם אין שם סימן טומאה מסגירין אותו שבוע ראשון נולד לו שיער לבן או מחיה מחליטו. לא נולד בו כלום מסגירו שבוע שני לא נולד לו סימן טומאה ה''ז טהור. שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה. החליטו בשיער לבן שנולד בו והשחירו שתיהן או אחת מהן. הקצירו שתיהן או אחת מהן. נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן. הקיף השחין את שתיהן או אחת מהן. או שחלקן השחין ומחית השחין. והמכוה ומחית המכוה. והבוהק הרי זה טהור.

נולד לו שיער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה. אחר שפרחה הצרעת בכולו כאחת. ואחר שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו. אם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור. ואם אחר הפיטור טמא. ואם בתחלה יסגיר. אחד שהיה כולו מראה אחד או שהיה כולו לבן בארבע המראות שבלובן ובארבע של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו בין לטמאו כמו שביארנו:

היתה בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח''כ הלכה המחיה. או שהלכה המחיה תחלה ואח''כ פרחה בכולו ה''ז טהור ואפילו נולד לו שיער לבן. נולדה בו מחיה טמא שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא והוא שתהיה כעדשה מרובעת או יתר. היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשיער לבן ואחר כך פרחה בכולו אע''פ ששיער לבן במקומו עומד טהור. שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא במחיה מתטמא זה שנהפך כולו לבן אחר החלט או אתר. הסגר. ואינו מיטמא בשיער לבן. החליטו בפשיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור. ואם נראית בו מחיה טמא:

אף ראשי איברים שאינן מטמאין משום מחיה שבתוך הבחרת מטמאין ומעכבין את הנהפך כולו לבן. כיצד מוחלט או מוסגר שהלבין כולו בצרעת חוץ מכעדשה בשר חי אפילו בראש אצבעו או בראש חוטמו וכיוצא בהן הרי הוא בטומאתו. וכן זה שנהפך כולו לבן וטהר אם חזר בו כעדשה בשר חי אפילו בראש אחד מן האיברים הרי זה מוחלט. נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק הרי זה טמא מוחלט שנאמר והנה כסתה הצרעת לא הבוהק. אפילו היתה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בוהק הרי זו סימן טומאה.

יהפך כולו למראה צרעת וטיהר ואחר כך חזר בו בשר כמראה הבוהק הרי זה טהור עד שיראה בו כעדשה בשר חי שנאמר וביום הראות בו בשר חי לא בוהק. חזר בו כעדשה מקצתה בשר חי ומקצתה בוהק אינו סימן טומאה והרי הוא בטהרתו:

כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור נתגלה ממנו כעדשה בשר חי נטמא חזר ונתכסה בצרעת טהור חזר ונתגלה נטמא אפילו מאה פעמים. התחיל הבשר החי להתגלות והרי הוא מוסיף והולך והצרעת מתמעטת הרי זה בטומאתו עד שתתמעט הבהרת מכגריס:

כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב ההופך כולו לבן וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב. כיצד פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה המורדין. או שנשאר פחות מכעדשה בשר חי סמוך לשחין ולמכוה המורדין ולראש ולזקן ה''ז טהור. חזר הראש והזקן ונקרחו וכן אם חיו השחין והמכוה והעלו צרבת הרי זה טמא עד שתפרח הצרעת בהן שהרי הן ראויין לבהרת. היו בה שתי בהרות אחת יש בה סימן טומאה ואחת טהורה ופרחה הטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו הרי זה טהור מפני שהיה מוחלט בטומאה אף ע''פ שהטהורה היא שפרחה.

ולא עוד אלא אפילו היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו או בשני ריסי עיניו וכשהן נדבקין זה לזה נראין שתי הבהרות כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור:

יש מראה נגעו לכהן ונשכר מפני שהקדים להראותו ולא נתאחר. ויש מראה ומפסיד. כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו טהור. ואילו קדם והראה לכהן ופטרו קודם שיהפך ונהפך אחר הפיטור היה מוחלט כמו שביארנו. היתה בו בהרת ואין בה כלום ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו הרי זה טמא וצריך הסגר. ואילו קדם והראה לכהן והסגירו קודם שיהפך ונהפך מתוך הסגר היה טהור כמו שביארנו: