Sefer Tahara (Purity) - הלכות אבות הטומאות - פרק חמישי

שכבת זרע מאבות הטומאה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא ואין המתטמא בה מטמא בגדים בשעת מגעו. ואחד הנוגע בה ואחד הרואה אותה בבשרו שניהן ראשון לטומאה דין תורה. וכמה שיעורה לנוגע בכעדשה ולרואה בכל שהוא. ואין הרואה טמא עד שתצא ממנו ויחתום ממנו פי אמה שנאמר אשר תצא ממנו שכבת זרע. לפיכך אפילו ראה בקיסם הואיל והגיעה לפי אמה נמצא. ואחד הרואה מחמת בשרו או הרואה באונס טמא:

אין שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד:

שכבת זרע אדומה טהורה עד שתהיה לבנה ונמשכת:

וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה אינה מטמאה. לפיכך אם ראה בלא קישוי ובלא תאוה אינה מטמאה משום שכבת זרע. נעקרה בהרגשה אע''פ שיצתה שלא בהרגשה טמא:

המהרהר בלילה וראה ששימש מטה בחלום ועמד ומצא בשרו חם אע''פ שלא מצא שכבת זרע ה''ז טמא כיון שהרגיש ששימש בחלום כבר ראה בהרגשה ולפיכך מצא בשרו חם והיתה מעט ונתקנחה בבשרו או בכליו ולפיכך לא מצא לחלוחית. הרהר ולא מצא בשרו חם או שמצא בשרו חם ולא הרהר טהור:

המטיל מים וראה מים חלוקין או עכורים בתחילה טהור. ראה אותם באמצע או בסוף ה''ז טמא. היו המים שהטיל כולם מתחילה ועד סוף חלוקין או עכורים הרי זה טהור. היו לבנים ונמשכין טמא. והמטיל טיפים עבות מתוך האמה טהור:

בעל קרי שטבל ולא הטיל מים קודם שיטבול כשיטיל מים טמא מפני צחצוחי שכבת זרע שאינן יוצאין אלא כשיטיל מים. בד''א בחולה או בזקן אבל ילד בריא טהור מפני שהוא יורה שכבת זרע בחזקה כחץ והיא כולה ננתקת מן האמה. עד כמה הוא ילד כל זמן שהוא עומד על רגלו אחת ונועל או חולץ מנעלו ואם אינו יכול לעשות כן מפני חוליו הרי זה חולה לענין זה:

וכל אשה ששמשה מטתה וירדה וטבלה קודם שתקנח עצמה יפה יפה הרי היא בטומאתה:

אחד האיש ואחד האשה ששמשו מטתן שניהן טמאים. ושניהן ראשון לטומאה דין תורה. ואין האשה ממאה משום נוגעת בשכבת זרע שנגיעת בית הסתרים אינה נגיעה. אלא המשמשת הרי היא כרואה קרי. והוא שתהיה בת שלש שנים ויום אחד שנאמר [ ואשה אשר ישכב איש אותה]. היתה קטנה מבת שלש שנים אינה מתטמאה בשכיבה. אבל מתטמאה בנגיעת שכבת זרע אם נגע בבשרה מבחוץ. [לפיכך הבועל גדולה שלא כדרכה טהורה]. שלא טימא אותה הכתוב בטומאת בית הסתרים אלא כדרכה:

הבועל את האשה ולא הוציא שכבת זרע טהור אע''פ שהערה. וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש:

האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה כרואה קרי. לפיכך סותרת יום אחד אם היתה זבה כאיש שראה קרי. ומטמאה בכל שהוא אע''פ שלא יצאת לחוץ אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים נטמאה שהרי שכבת זרע כדמה מה דמה מטמא בפנים אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים:

שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך השלש עונות מטמאה אתרים שנגעו בה כדרך שטימאה האשה שפלטה אותה. ואם פלטה אחר שלש עונות הרי האשה טהורה וכן שכבת זרע שנפלטה טהורה שכבר נפסדה צורתה:

וכמה היא עונה יום או לילה ואין העונה שנבעלה בה מן המניין. כיצד נבעלה בליל השבת שלש עונות שלה יום השבת וליל אחד בשבת ואחד בשבת אם פלטה בתוך זמן זה טמאה. פלטה מליל שני והלאה טהורה. והאיש שפירשה ממנו שכבת זרע אפילו לאחר כמה עונות הרי זו טמאה כל זמן שהיא לחה והפורש ממנו טמא:

שכבת זרע אינה מטמאה אלא כשהיא לחה. יבשה כחרס טהורה. ואם יכולה לשרות מעת לעת בפושרין ולחזור לכמות שהיתה הרי זו טמאה:

כבר ביארנו בפרק זה שהרואה קרי והאשה ששכב איש אותה שכבת זרע והנוגע בשכבת זרע טמאים מן התורה. וכן האשה שפלטה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה מן התורה כרואה קרי. אבל שאר האמורין בפרק זה שהן טמאים כגון מהרהר ומטיל מים אינן טמאין אלא מדבריהם ולא גזרו עליהם טומאה אלא לתרומה אבל לחולין טהורין:

נכרית שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך השלש עונות. וכן הבהמה שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך זמן זה הרי אותה הנפלטת טמאה. פלטתו. לאחר זמן זה הרי היא ספק נסרחה או עדיין לא נסרחה:

כבר ביארנו בהלכות מטמאי משכב ומושב ששכבת זרעו של עכו''ם טהור מכלום לפיכך בת ישראל שפלטה שכבת זרע של עכו''ם אפילו בתוך שלש עונות טהורה:

עכו''ם שהרגיש ונתגייר וירד וטבל ויצא ממנו שכבת זרע שהרגיש בה אחר שטבל ה''ז ספק טמא:

גדולה ששכב אותה קטן פחות מבן תשע [או עכו''ם או בהמה] הרי זו טהורה שנאמר [ ואשה אשר ישכב איש אותה] עד שיהיה השוכב איש ומישראל כמו שביארנו: