Sefer Tahara (Purity) - הלכות אבות הטומאות - פרק ששה עשר

מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה בר''ה. שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שהטמאים מרובין אם טומאה ודאית נדחית מפניהן קל וחומר לספק טומאה שאיסור כל הספקות מדבריהן כמו שביארנו בהלכות ביאות אסורות. ומפני מה החמירו בספק רה''י. שהרי סוטה שנסתרה אף ע''פ שהדבר ספק הרי היא טמאה לבעלה עד שתשתה:

וכשם שהסוטה ובועלה שנים כך ספק טומאה בשנים. אבל אם היו שלשה ברה''י הרי ספק טומאתן שם טהור כר''ה. בד''א כשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להשאל ולדרוש ממנו מה אירע לו כסוטה. אבל אם היה חרש או שוטה או קטן שאינו יודע להשיב על הענין כששואלין אותו הרי ספיקו טהור. כיצד חרש או שוטה או קטן שאין בו דעת להשאל שנמצאו בחצר או במבוי שיש שם טומאה וספק נגעו וספק לא נגעו הרי אלו טהורין. וכן כל שאין בו דעת להשאל אע''פ שנולד לו הספק ברה''י ספיקו טהור:

הסומא והישן והמהלך בלילה ספיקן ברה''י טמא מפני שיש בו דעת להשאל. בד''א שכל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור בשהיה הדבר שקול ואין שם חזקה. אבל אם היה הדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה''ז טמא. כיצד תינוק טמא שנמצא בצד העיסה והבצק בידו הרי העיסה טמאה שדרך התינוק לטפח ובכך היא חזקתו ואין שורפין על חזקה זו:

היו משקין טמאין ובצק טהור ובהמה או חיה או עופות בבית ונמצא בבצק מקום נשיכתן. חזקה ששתו משקין ונשכו בבצק וטמאוהו. היתה שם פרה ובין המשקין והבצק כדי שתלחך את לשונה הרי הבצק טהור. ובשאר כל הבהמה כדי שתנגב את פיה. פחות מזה הבצק טמא. ואם היה כלב אפילו היו משקין בצד הבצק ה''ז טהור. שאין דרכו של כלב להניח המזון ולילך לו אל המים. נמצא בבצק נקירת התרנגולין אם יש בין המשקין והבצק כדי שינגבו את פיהן בארץ הבצק טהור. ואם לאו טמא שחזקתן ששתו וניקרו בבצק במשקין שבפיהם.

בד''א בשהיו המשקין צלולין שבבואה של תינוק ניכרת בהן אבל עכורים הבצק טהור. שאילו נקרו במשקין היה מקום המשקין ניכר בבצק. אם היו צלולין אע''פ שהבצק בחזקת טומאה אין שורפין על חזקה זו אלא תולין:

איזו היא חזקה ששורפין עליה ברשות היחיד. עיסה בבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרן בעיסה אם רוב המטפלים שרצים העיסה טמאה ותשרף. ואם הרוב צפרדעים טהורה:

היו טמאות וטהרות בצדו או למעלה ממנו ונתעטף בטליתו וספק נגעו ספק לא נגעו בעת שנתעטף אם היו ברשות היחיד ספיקו טמא. שספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי קרקע הרי הוא כמי שיש בו דעת לישאל. ואם היו ברשות הרבים ספיקו טהור ואם אי אפשר שלא יגע ספיקו טמא:

ככר של תרומה שנתון על גבי הדף ומדרס נתון תחתיו ואי אפשר לו כשיפול שלא ינע במדרס. אע''פ שהוא במקום מדרון ובא ומצא הככר במקום אחר הרי הוא בטהרתו שאני אומר אדם בא ונטלו ונתנו במקום זה. ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא שודאי נפל ונגע במדרס כשנפל:

תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו אע''פ שאין שם שושנים אלא במקום הטומאה ספיקו טהור שמא אחר ליקטן ונתנם לו. וכן חמור העומד בבית הקברות כליו טהורין ואין אומרין שמא נתמעך בהן ונגעו בקבר מפני שאין בו דעת לישאל וכשנמצאו לא נמצאו נוגעין וכל הטומאות כשעת מציאתן:

תינוק שהיה תופש בידו של אביו או שהיה רוכב על גבי כתיפו של אביו ספיקו ברה''י טמא מפני שאביו נשאל עליו:

וארבעה ספיקות אמרו חכמים בתינוק. תינוק שאינו יכול להלך שהניחתו אמו ובאה ומצאתו כמו שהוא במקומו טהור ואין אומרין שמא טומאה באה ונשקתו וגפפתי. התחיל התינוק לצאת ולהכניס בגדיו טהורין ואין מדרס כשאר בגדי עם הארץ. ואע''פ שהן טהורין אין עושין על גביהן טהרות. הגדיל עד שיהיה בו דעת לישאל ספיקו טמא ברה''י. הגדיל עד שיהיה בו דעת לשמור את גופו אוכלין על גופו טהרות. יודע לשמור את ידיו אוכלין על גבן טהרות. כיצד בודקין אותו מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה אם יודע לשמור את גופו אוכלין אגב גופו טהרות ואם יודע לשמור את ידיו אוכלים אגב ידו טהרות: