Sefer Zeraim (Seeds) - הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק תשיעי

נטע רבעי הרי הוא קודש. שנאמר ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. ודינו להאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני. וכשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא. ובנטע רבעי הוא אומר ואיש את קדשיו לו יהיו שאין לך קדש שלא נתפרש דינו בתורה למי שהוא חוץ מנטע רבעי:

הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני. ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש. ואין פודין אותו עד שיגיעו לעונת המעשר שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה. ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר. לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר. ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר:

והפודה כרם רבעי רצה פודהו ענבים רצה פודהו יין. וכן הזיתים. אבל שאר הפירות אין משנין אותן מברייתן:

כרם רבעי אין לו לא שכחה ולא פאה ולא פרט ולא עוללות. ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות כשם שאין מפרישין ממעשר שני. אלא כולו עולה לירושלים או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלים כמעשר:

ענבים של כרם רבעי התקינו ב''ד שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. ומשחרב בהמ''ק נפדה אפילו סמוך לחומה. ושאר כל הפירות אפילו בזמן בהמ''ק נפדין סמוך לחומה:

כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל ע''פ שלשה ואומדין כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת שיוציא יציאות השומרים והחמרים והפועלים מביתו. ואחר שקוצבין את השער מניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות אלו משער כך וכך סלים בסלע. ובשביעית פודהו בשוויו שאין שם לא שומרים ולא פועלים. ואם היה הפקר אין לו אלא שכר לקיטה בלבד:

מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמטה שיד הכל שוה צריו לציינו בקוזזות אדמה כדי שיכירו בו. ולא יאכלו ממנו עד שיפדו. ואם היה בתוך שני ערלה מציינין אותו בחרסים כדי שיפרשו ממנו. שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפררו. שאיסור ערלה חמור הוא שהיא אסורה בהנייה. והצנועין היו מניחין את המעות בשנת שמטה ואומרין כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו שהרי אי אפשר לפדותו במחובר כמו שביארנו:

באחד בתשרי ראש השנה לערלה ולרבעי. ומאימתי מונין להם משעת נטיעה. ואינו מונה מראש השנה לראש השנה אלא ל' יום בשנה חשובין שנה. והוא שתקלוט הנטיעה קודם שלשים יום. וכמה הוא סתם הקליטה לכל האילנות שתי שבתות:

נמצאת למד שהנוטע מ''ד יום קודם ראש השנה עלתה לו שנה. ואעפ''כ אין פירות הנטיעה הזאת מותרות בערלה אלא ברביעית עד ט''ו בשבט שהוא ר''ה לאילנות:

כיצד הנוטע אילן מאכל בט''ו באב משנה עשירית ביובל. הרי הוא בתוך שני ערלה עד ט''ו בשבט משנת י''ג. וכל מה שיוציא האילן בתוך זמן זה הרי הוא ערלה אע''פ שנגמרו לאחר כמה ימים ומט''ו בשבט משנת י''ג ביובל עד ט''ו בשבט משנת י''ד הוא נטע רבעי. וכל מה שיוציא בתוך זמן זה הרי הוא רבעי וצריך פדיון. ואם נתעברה השנה נתעברה לערלה או לרבעי:

נטען בי''ו באב משנת עשר לא עלתה לו שנת עשר אלא הרי הוא ערלה שנת י''א וי''ב וי''ג כולה. והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת י''ד עד סופה:

נטע הנטיעה מראש חדש תשרי עד ט''ו בשבט מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה ומיום ליום לרבעי. וראיתי לגאונים דברים בחשבון ערלה ורבעי אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן ובודאי טעות סופרים הם והאמת כבר ביארנו דרכה:

העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי. והענבים ששרפם הקדים והפסידן. והחרצנים והזגין והתמד שלהן. וקליפי רמון והנץ שלו וקליפי אגוזים והגרעינים אסורין בערלה ומותרין ברבעי והנובלות כולן אסורות: