Sefer Zeraim (Seeds) - הלכות שמיטה ויובל - פרק חמישי

פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה ולסיכה ולהדלקת הנר ולצביעה. מפי השמועה למדו תהיה אף להדלקת נר ולצבוע בה צבע:

לאכילה ולשתייה כיצד. לאכול דבר שדרכו לאכול. ולשתות דבר שדרכו לשתות. כדין תרומה ומעשר שני:

ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומע''ש. דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל. ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר:

ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה שלא יביאנו לידי פסול. ואם בישל מעט ואכלו מיד מותר שהרי לא הניחן כדי לבוא לידי פסול:

פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות. הלכה הבהמה מאליה לתחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו להחזירה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול:

לסיכה כיצד. לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. ולא יפטם את השמן. ולא יסוך במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס:

שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים. ואין סכין בו מנעל וסנדל. ואין סכין. אותו בידים טמאות. נפל על בשרו משפשפו בידים טמאות. ולא יסוך רגלו בתוך המנעל. אבל סך הוא רגלו ולובש המנעל. וסך נופו ומתעגל על גבי קטבליא:

להדלקת הנר כיצד. שמדליק את הנר בשמן שביעית עצמו. מכרו ולקח בו שמן אחר או שהחליף שמן בשמן שניהם אסורים בהדלקה. שאין מדליקין בדמי שביעית. ולא יתן השמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר:

לצביעה כיצד. דברים שדרכן לצבוע בהן אף ע''פ שהן מאכלי אדם צובעין בהן לאדם. אבל אין צובעין לבהמה מפירות שביעית אפילו מאכלי בהמה. שאין קדושת שביעית חלה על צבעי בהמה:

מיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן ומכבסין בהן שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לכל צרכיכם. אבל אין מכבסין בפירות שביעית ואין עושין מהם מלוגמא שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא להקיא ולא למשרה ולא לכביסה:

כלל גדול אמרו בפירות שביעית. כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן אין עושין ממנו מלוגמא או רטייה וכיוצא בו אפילו לאדם שנאמר לכם לאכלה כל שהוא מיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם כגון קוצין ודרדרין הרכים עושין מהן מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה כגון הסיאה והאזוב והקורנס הרי הוא תלוי במחשבתו. חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים. לאכילה הרי הוא כפירות. למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנין עליו חומרי מאכל אדם שאין עושין מהן מלוגמא. וחומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותו:

מותר למכור אוכלי אדם ואוכלי בהמה וליקח בהם אוכלי אדם. אבל אין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה אחרת. ואין צריך לומר שאין מוכרין אוכלי אדם ליקח בהם אוכלי בהמה. ואם לקח בהן או החליף בהן אוכלי אדם באוכלי בהמה הרי הן כאוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם:

פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ואפילו לסוריא. ואין מאכילין אותן לא לעכו''ם ולא לשכיר. ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חדש או שקצץ מזונותיו עליו הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו. ומאכילין את האכסניא פירות שביעית:

אין ב''ד פוסקין לאשה פירות שביעית. מפני שזה כמשלם חוב מפירות שביעית. אבל ניזונת היא משל בעלה:

אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר שנא' תאכלו את תבואתה אינה נאכלת עד שתעשה תבואה. אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהם פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע. ולא יכניס לאכול בתוך ביתו עד שיגיעו לעונת המעשרות:

ומאימתי יהיה מותר לאכול פירות האילן בשדה בשביעית. הפגין של תאנים משיזריחו אוכל בהן פתו בשדה וכן כל כיוצא בהן. הבוסר משיוציא מים ואוכלו בשדה וכן כל כיוצא בו. הזיתים משיכנסו סאה של זיתים רביעית שמן פוצע ואוכל בשדה. הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה. הכניס שליש מותר להכניס לביתו שהרי הגיעו לעונת המעשרות:

מותר לקוץ אילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה בהן פרי. אבל משיתחיל לעשות פרי לא יקוץ אותו שהרי מפסיד האוכל ונאמר לכם לאכלה ולא להפסיד. ואם הוציא פירות והגיעו לעונת המעשרות מותר לקוץ אותו שהרי הוציא פירותיו ובטל דין שביעית ממנו:

ומאימתי אין קוצצין האילן בשביעית. החרובין משישלשלו. והגפנים משיגרעו. והזיתים משינצו. ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר. ואין קוצצין את הכפניות בשביעית מפני שהוא הפסד פרי. ואם אין דרכן להעשות תמרים אלא שיציץ מותר לקוץ אותן כפניות:

אין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא ראוי למאכל בהמה. אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביעית:

מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית מותר לרחוץ בה בשכר. ואם אדם חשוב הוא אסור שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף. ונמצאו מפסידין פירות שביעית:

הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהם והרי הן כעצים אא''כ ראויין לצביעה והקור קדושת שביעי' חלה עליו:

הצורר תבלין של שביעית ונותן לתוך התבשיל. אם בטל טעמן הרי אלו מותרין לכל דבר. ואם נשאר בהן טעם עדיין הם בקדושת שביעית:

אין נותנין תבן וקש של שביעית לא לתוך הכר ולא לתוך הטיט. ואם נתן ה''ז כמבוער. תנור שהסיקוהו בתבן ובקש של שביעית יוצן. ומשתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית: