Tikunim Chadashim - Tikun 39
תיקונים חדשים / Tikunim Chadashim
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל
Translation not yet available
"And for all the mighty hand and for all the great awe which Moshe did before the eyes of all Israel." [Devarim 34:12]
I. Moshe Surrenders His Life; Guarded Israel Forty Years
ולכל היד החזקה ודאי דכיון דחמת דס"א אתתקפת עלייהו דישראל בחובא דעגל, מסרת נפשך למותא בגינייהו. ובחילא דא אפיקת להו מגוה, בג"כ סלחתי כדברך (במדבר יד כ). ולכל המורא הגדול, בזמנא דחבו במרגלים, דכדין אצטריכו למימת במדברא. אמאי. אלא בגין דאפיקו שום ביש על ארעא. וכמה זינין מסאבין אתערו בההוא זמנא לשלטאה על ארעא בגינייהו, בג"כ אצטריכו אינון למימת תמן, דכתיב ופגריכם אתם וכו' (שם שם לב). בגין דכלהו אינון סטרין דיתערו, ישתארון במדברא כפיתין תחותייהו, דאינון הוו דאתערו לון. ובמותא דלהון אינון אצטריכו לאכפיא לון תחותייהו. ואנת בכל זמנא דהוו אזלין במדברא אתקיפת עלייהו. דכמה קרבין הוו מזדמנין לגבייהו, בכמה סטרין, מכלהו זינין בישין. אי לאו דחילו דילך, דביה נטרת להו מ' שנין, ולא אתגברו עלייהו. ועוד, אנת נמי מיתת במדברא ותמן אתקברת, בגין דמינך ידחלון יתיר מכלא, כלהו אינון סטרי מסאבותא, דלא יתתקפון עלעלמא. ואנת תייתי לשאר מיתי מדברא לעלמא דאתי בהדך. ובגין מלין אלין כתיב בך לכן אחלק וכו' תחת אשר הערה וכו' ואת פושעים וכו' (ישעיה נג יב). וקבורה דילך דאתמר בה ולא ידע איש את קבורתו (דברים לדו) דהא מתמן אסתלקת לאתר אחרא עלאה, בג"כ לא ידע איש את קבורתו. אבל תמן אתקברת בקדמיתא לאכפיא קליפין ודאי. זכאה חולקך.
The Faithful Shepherd continues: Rebbe Rebbe — truly the Mighty Hand — for when he saw that the Sitra Achra had strengthened over Israel through the sin of the [Golden] Calf — he surrendered his soul to death for their sake. And through this power he brought them out from it — therefore: "I have forgiven as you have spoken" [Bamidbar 14:20]. "The great awe" — at the time they sinned with the Spies — for then they had to die in the wilderness. Why? — Because they brought out an evil report upon the Land. And how many kinds of impurity were aroused at that time to rule upon the Land because of them. Therefore they were required to die there — as it is written: "and your corpses shall fall..." [ibid. 14:32]. For all those sides that were aroused — they would remain in the wilderness pinned beneath them — for they were the ones who aroused them. And through their deaths they were required to subdue them beneath them. And you — through all the time they were going in the wilderness — you strengthened over them. For how many battles were prepared against them — from many sides — from all kinds of evil. Were it not for your fear — through which you protected them for forty years — they could not have prevailed against them. Furthermore — you also died in the wilderness and were buried there — so that they would fear you still more — more than anything else — all those impure sides — so they would not strengthen upon the world. And you will bring the rest of the wilderness dead to the World to Come with you. And because of these matters it is written of you: "therefore I will divide for him a portion with the many...because he poured out his soul to death...and he bore the sin of many" [Yeshayahu 53:12]. And your burial place — of which it is said: "and no man knows his burial place" [Devarim 34:6] — for from there you ascended to another higher place. Therefore no man knows his burial place. But there you were buried first — to subdue the shells truly. Fortunate is your portion.
II. Avraham Speaks — Restoring the Crown to Its Ancient State; Atik and Atik Yomin
קם אברהם סבא חסידא ואמר, ר' ר' הא השתא איהו שעתא לאהדרא עטרה ליושנה". מאן יושנה. אלא כד"א ואכלתםישן נושן (ויקרא כוי) דא ההוא דכתיב ביה ועתיק יומין יתיב (דניאל זט). אבל ת"ח תרין אינון, חד ע"ק וחד עתיק יומין. לקבל דא ואכלתם ישן, מסטרא דע"ק. נושן, מסטרא דע"י. אמאי נושן. אלא דמסטרא דיליה טמיר איהו מכלא. אבל בגין דאתכסי לתתא בההוא ע"ק, אקרי הכי ע"י. בג"כ ישן נושן ודאי. ובהו אצטריך לאהדרא שכינתא דאיהי בגלותא, כגונא דעבדו אנשי כנסת הגדולה (יומא סט:). ורזא דמלה הגדול הגבור והנורא. ואי תימא מאי האי לגבי האי. אלא הכא רזין עלאין למארי חכמתא דידעין למיהך בארחי רזין דלעילא באורח מישר. אבל ת"ח רזא דכלא, דכיון דע"ק בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי, ואינון או"א ודעת. לקבל דא חג"ת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין שכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון ד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד סופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יבד). דבשעתא דאתחברת לתתא בחג"ת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגאהערת שוליים א. בענין עליית המל' עד א"ס ב"ה, ע"ע להלן עמ' ק"ד וקמ"א. ובקיצורהכונות כונת נעילה והושע"ר. אדיר במרום ח"א עמ' נ"ד, עוד ביאור על "החזירו עטרה ליושנה" בשם אאע"ה, עי' אגרות סי' ט"ו (אוצרות רמח"ל עמ' של"ב). עד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק תביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד א"ס. ואתמר בה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא בחג"ת לתתא, בת"ת בקדמיתא ומיניה בחו"ג. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא מאת ה', ואלין חו"ג. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל"ף עלאה, ואתהדרת איהי כגונא דא פל"א. בג"כ היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי דאתפרשת מאינון דרגין. אבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאע"ג דאיהי בגלותא לא אתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה דאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא.כדין ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כוי) דא חדתותא דנהורא דאתחדש בכל יומא, דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומטט' בשעתא דנטיל ליה לאפקא לעלמא, אתמר ביה (אבות דב) יש קנקן חדש, דאתחדש בנהירו חדתא. מלא ישן, דא נהירו דעתיקא. וס"א איהו אל אחר דאסתרס ולא עביד איבין (זהר ח"ב קג.) ואתמר ביה וישן שאפילו חדש אין בו. דאפילו בשעתא דנפיק האי חדש לאזנא לעלמא, אפילו מהאי לא נטלין חילא לאפקא איבין כלל. ואע"ג דמתזנן אינון נמי בתר שלימו דדרגין קדישין, עכ"ד כלא לא נטלין אלא ממאי דאתדחי מלגו לגבייהו. אבל לעילא וישן מפני חדש תוציאו, כגון הוציאי פירותיך. (תענית כד.) דההוא ישן אפיק איבין לעלמא ברזא דיליה ממש, בחילא דחדתותא דאתחדש ביה מלעילא ודאי. ר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין אלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא איהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא אלין כתרי מלכא, כד"א יאר ה' פניו (במדבר וכה). במאי. אלא תודיעני אורח חיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע' תיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' (תהלים ציז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב ג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי וכג). כדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). זכאה חולקהון דישראל. קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתאלבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה אנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט). דאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא בהאי אור, יתער אור לעילא מח"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא שלים. קום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיבלב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג כג). דתוקפא דישראל באבהן דלהון תליא, דאינון קטרא עלאה דביה מתתקפין. ובזמנא דמתחברן ביה, אתמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות וכו' (במדבר כג ט ובתנחומא שם). כדין יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז). אבל בסופא דגלותא אתמר תמה זכות אבות (שבת נה.). ובג"כ אנת תיתי בקדמיתא לאהדרא קטרא על קיומיה. בג"כ והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובהדך יתערון כלהו אבהן עלאין, לאתערא תיקונא כדקא יאות. ואנת דמשי להו ידייהו, לאתערא מיין עלאין מסטרא דבינה, דאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). ואלין מיין נחתין על ידיהון לדכאה להו מעשו וישמעאל, וכדין יחודא אתתקן על ידייהו.[אבל בגין גלותא לא קיימין כחדא, דהא כיון דבנין לא אתחברן בהו, אינון נמי לא קיימין כדקא יאות. ובזמנא דאתי כלהו יתחברון בחיבורא חדא, אבהן ובנין כחדא, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ואינון נמי בחיבורא חד יקומון לחברא חיבורא עלאה חיבורא שלים. קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו (ישעיה כויט) הקיצו ורננו שוכני עפר. דא עפר דאתמר ביה ונחש עפר לחמו (שם סה כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דס"א, דקיימין תמן השתא לאתקנא אגרייהו [אצ"ל: מגוייהו] תיקונא שליםב. ושינה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה ותרדימה נפלה וכו' (בראשית טו יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן לסלקא לעילא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדייכו, כי טל אורות ודאי. ודא שיר חדש דיתער בעלמא. שיר פכמ"מ (תיקו"ז תי' כ"א דף נ"א.) ברזא דשמא קדישא כדקא יאות]. קום ר' אפתח מלין קמי שכינתא לאתערא תיקונא שלים כדקחזי. קם איהו פתח ואמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין צדיקיא דקיימיןבעלמא, דגרמין לנהירו עלאה לאתפשטא בעלמא. דלעילא כתיב ונהורא עמיה שרא (דניאל בכב). וחשוכא לא קאים אלא לתתא. ורזא דא (בראשית א ה) ויקרא אלקים לאור יום דא עלמא עלאה. ולחשך קרא לילה דא עלמא תתאה. הערת שוליים ב. ע"ע לעיל עמ' י"ט ולהלן תי' נ"ז.דבהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, דאע"ג דאשתכח חשך לתתא לעילא אור איהו. ובזמנא דאית צדיקיא בעלמא, נהירו דלעילא אתמשך לתתא. כדין העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א). בג"כ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לגלאה זיהרא דלעילא לתתא. ואי תימא דתיקונא דעבדין לגרמייהו לחוד עבדין. לאו הכי. אלא ומצדיקי הרבים ודאי. דהא זיהורא עלאה אתמשך לגבייהו, ומיניה פשטין פשיטו דכוכביא לכל סטר לזכאה בהו אחרנין. בג"כ ומצדיקי הרבים ככוכבים. ועוד, רקיע ביה קיימין כוכבים ומזלות ודא צדיק. ומתמן נטלין כמה מלאכיא לאחתא מילין לעלמא כל חד בדרגיה. וישראל אתמר בהו אין מזל לישראל (שבת קנו.). דישראל בעד"א קיימין, ומזלן בצדיק, בג"כ שלטין עלייהו. דהא כמה דאתנהיר לגבי ההוא צדיק מעד"א, הכי נטלין אינון מילין למיעבד עובדא.קם אליהו נביאה מהימנא ואמר ליה, ר' ר' והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה ידז) דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא במחשכים הושיבני (איכה גו) השתא והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא בזמנא דפורקנא אתקריב. ביה העם ההולכים בחשך ראו אור גדול בהאי חיבורא. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול דא
Then Avraham the pious elder arose and said: Rebbe Rebbe — now is the time to restore the crown to its ancient state [cf. Yoma 69b]. What is "its ancient state"? — As it is said: "and you shall eat old store long kept" [Vayikra 26:10] — this is what is written of it: "and the Ancient of Days was seated" [Dani'el 7:9]. But come and see — there are two: one is Atik Kadisha [the Holy Ancient One] and one is Atik Yomin [the Ancient of Days]. Corresponding to this: "and you shall eat old [yashan]" — from the side of Atik Kadisha. "Long kept [noshan]" — from the side of Atik Yomin. Why "noshan"? — Because from his side it is hidden from all. But since it is concealed below within Atik Kadisha — it is called thus. Therefore "old and long kept" truly. And through them the Shechina who is in exile must be restored — as the Men of the Great Assembly did [Yoma 69b]. The mystery: "the Great, the Mighty, and the Awesome." And if you ask — what is this in relation to that? — Here are supernal mysteries for the Masters of Wisdom — those who know to walk in the paths of the supernal mysteries in a straight path.
ת"ח ההוא סתימא דכלא שרי במטלנוי לנחתא לתתא. ורזא תחלת המחשבה סוף המעשה. ושכינתא איהי סוף המעשה, דקיימת לדברא עלמין. ומקדמיתא כלא לגבה אשתער ודאי. שירותא דכלא בתלת רישין אשתכח, ושכינתא אשתרשת הכא ברזא דא. ורזא דכלא א' יו"י, ימינא שמאלא ואמצעיתא. מסטרא דא שכינתא איהי ש' בתלת רישין. ומסטרא דלתתא איהי ש' בד' רישין. ורזא דמלה (בראשית בי) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. דמסטרא דלעילא ונהר יוצא מעדן. דא רישא עלאה. נהר דא רישא תנינא. להשקות את הגן דא רישא תליתאה. דכלהו דרגין כמה דמתחברן הכי אשתמודען דא לגבי דא. בג"כ קדמאה עדן, תנינא נהר, תליתאה גן. ושכינתא כלילת כלא לתתא. לבתר מסטרא דילה והיה לארבעה ראשים, דאיהי ד' רביעאה לתלת.
Come and see — that Hidden One of all begins in His movements to descend below. The mystery: "the end of the deed is in the beginning of the thought." And the Shechina is the end of the deed — who stands to direct the worlds. And from the very beginning all was estimated for Her truly. The beginning of all is found in three heads — and the Shechina is rooted here in this mystery. The mystery of all: Aleph — Yud-Vav-Yud — right, left, and middle. From this aspect the Shechina is the Shin in three heads. And from the aspect below She is the Shin with four heads. The mystery: "and from there it divided and became four headwaters" [Bereishis 2:10]. From the aspect above: "and a river goes out of Eden" — this is the first head. "river" — this is the second head. "to water the garden" — this is the third head. For all the levels — as they join — so they are known one toward another. Therefore: first — Eden; second — river; third — garden. And the Shechina encompasses all below. Afterward from Her aspect: "and it became four headwaters" — for She is the fourth — corresponding to the three.
אבל ת"ח רזא דכלא, דכיון דע"ק בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי, ואינון או"א ודעת. לקבל דא חג"ת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין שכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון ד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד סופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יבד). דבשעתא דאתחברת לתתא בחג"ת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגאהערת שוליים א. בענין עליית המל' עד א"ס ב"ה, ע"ע להלן עמ' ק"ד וקמ"א. ובקיצורהכונות כונת נעילה והושע"ר. אדיר במרום ח"א עמ' נ"ד, עוד ביאור על "החזירו עטרה ליושנה" בשם אאע"ה, עי' אגרות סי' ט"ו (אוצרות רמח"ל עמ' של"ב). עד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק תביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד א"ס. ואתמר בה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא בחג"ת לתתא, בת"ת בקדמיתא ומיניה בחו"ג. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא מאת ה', ואלין חו"ג. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל"ף עלאה, ואתהדרת איהי כגונא דא פל"א. בג"כ היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי דאתפרשת מאינון דרגין.
But come and see the mystery of all — for since Atik Kadisha exists with three heads — so all below exists thus — and these are Abba-Imma-and-Da'as. Corresponding to them: Chesed-Gevurah-Tiferes. Here the levels are complete to be revealed. Then the Shechina stands in Her place — and all is bound to Her — and She completes the support beneath them — and they are four. Then: "and it became four headwaters." The Shechina is found as the bond of all levels — from the very beginning of all to the very end of all. And She is: "a woman of valor is the crown of her husband" [Mishlei 12:4]. For at the time She joins below with Chesed-Gevurah-Tiferes — from there She ascends level by level — until She is bound to the three heads mentioned. Then from there She draws food for the world. The mystery: "from afar she brings her bread" [ibid. 31:14] — and this is the stone that ascends to Ayin Sof. And it is said of it: "this is from Hashem — it is wondrous in our eyes" [Tehillim 118:23]. What is "from Hashem"? — For at the time the Shechina joins below with Tiferes first — and from it to Chesed and Gevurah. The mystery: "from Hashem" — it is not written "from Hashem" [mei-Hashem] but "from with Hashem" [me'es Hashem] — and these are Chesed and Gevurah. Then from there She ascends level by level to that supernal Aleph — and She returns thus: Peh-Lamed-Aleph [Peleh — wonder]. Therefore: "it is wondrous in our eyes." And in exile it appears as if She has separated from those levels.
אבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאע"ג דאיהי בגלותא לא אתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה דאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא.
But the Men of the Great Assembly restored Her to Her place — to show that even in exile She did not separate from Above forever. Rather — in exile She stands as is needed for exile. And in redemption — as is needed for redemption. All according to the time.
כדין ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כוי) דא חדתותא דנהורא דאתחדש בכל יומא, דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומטט' בשעתא דנטיל ליה לאפקא לעלמא, אתמר ביה (אבות דב) יש קנקן חדש, דאתחדש בנהירו חדתא. מלא ישן, דא נהירו דעתיקא. וס"א איהו אל אחר דאסתרס ולא עביד איבין (זהר ח"ב קג.) ואתמר ביה וישן שאפילו חדש אין בו. דאפילו בשעתא דנפיק האי חדש לאזנא לעלמא, אפילו מהאי לא נטלין חילא לאפקא איבין כלל. ואע"ג דמתזנן אינון נמי בתר שלימו דדרגין קדישין, עכ"ד כלא לא נטלין אלא ממאי דאתדחי מלגו לגבייהו. אבל לעילא וישן מפני חדש תוציאו, כגון הוציאי פירותיך. (תענית כד.) דההוא ישן אפיק איבין לעלמא ברזא דיליה ממש, בחילא דחדתותא דאתחדש ביה מלעילא ודאי. ר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין אלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא איהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא אלין כתרי מלכא, כד"א יאר ה' פניו (במדבר וכה). במאי. אלא תודיעני אורח חיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע' תיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' (תהלים ציז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב ג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי וכג). כדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). זכאה חולקהון דישראל.
Then: "and you shall eat old and long kept — and the old you shall bring out before the new" [Vayikra 26:10] — this is the freshness of the light that is renewed every day — as it is said: "Who renews in His goodness every day continually the act of creation." And Metatron — at the time He receives it to bring it out to the world — it is said of him [Avos 4:1]: "there is a new vessel filled with old" — renewed with new light. "Full of old" — this is the light of the Ancient. And the Sitra Achra — it is the other god that was castrated and bears no fruit [Zohar II:103a] — of which it is said: "and the old — even the new is not in it" — for even at the time the new goes out to illuminate the world — even from this they do not receive power to bring forth fruit at all.
קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתאלבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה אנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט). דאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא בהאי אור, יתער אור לעילא מח"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא שלים. קום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיבלב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג כג). דתוקפא דישראל באבהן דלהון תליא, דאינון קטרא עלאה דביה מתתקפין. ובזמנא דמתחברן ביה, אתמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות וכו' (במדבר כג ט ובתנחומא שם). כדין יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז). אבל בסופא דגלותא אתמר תמה זכות אבות (שבת נה.). ובג"כ אנת תיתי בקדמיתא לאהדרא קטרא על קיומיה. בג"כ והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובהדך יתערון כלהו אבהן עלאין, לאתערא תיקונא כדקא יאות. ואנת דמשי להו ידייהו, לאתערא מיין עלאין מסטרא דבינה, דאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). ואלין מיין נחתין על ידיהון לדכאה להו מעשו וישמעאל, וכדין יחודא אתתקן על ידייהו.[אבל בגין גלותא לא קיימין כחדא, דהא כיון דבנין לא אתחברן בהו, אינון נמי לא קיימין כדקא יאות. ובזמנא דאתי כלהו יתחברון בחיבורא חדא, אבהן ובנין כחדא, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ואינון נמי בחיבורא חד יקומון לחברא חיבורא עלאה חיבורא שלים. קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו (ישעיה כויט) הקיצו ורננו שוכני עפר. דא עפר דאתמר ביה ונחש עפר לחמו (שם סה כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דס"א, דקיימין תמן השתא לאתקנא אגרייהו [אצ"ל: מגוייהו] תיקונא שליםב. ושינה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה ותרדימה נפלה וכו' (בראשית טו יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן לסלקא לעילא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדייכו, כי טל אורות ודאי. ודא שיר חדש דיתער בעלמא. שיר פכמ"מ (תיקו"ז תי' כ"א דף נ"א.) ברזא דשמא קדישא כדקא יאות]. קום ר' אפתח מלין קמי שכינתא לאתערא תיקונא שלים כדקחזי. קם איהו פתח ואמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין צדיקיא דקיימיןבעלמא, דגרמין לנהירו עלאה לאתפשטא בעלמא. דלעילא כתיב ונהורא עמיה שרא (דניאל בכב). וחשוכא לא קאים אלא לתתא. ורזא דא (בראשית א ה) ויקרא אלקים לאור יום דא עלמא עלאה. ולחשך קרא לילה דא עלמא תתאה.
Tikunim 40–43 | Translation
תיקונא ארבעין — תיקון ארבעים
Translation not yet available
Loading comments…