מעשה יג-מהז' בעטלירס
רמזי המעשיות - Rimzei HaMaasiyos
סיפור נורא ונפלא כולל ענינים רבים וכל ענין וענין הוא סיפור נפלא הפלא ופלא מלא סודות נפלאים ורזין עלאין לבד מהמוסר הנפלא המובן מכל סיפור וסיפור גם לפי פשוטו:
An awesome and wondrous story encompassing many matters — and each matter is an extraordinary story filled with wondrous secrets and supernal mysteries, beyond the wondrous moral lessons understood from each story even on its simple level.
והנה מתחלת הסיפור מהמלך שמסר המלוכה לבנו יחידו מובן שם איך צריך האדם להתחזק להיות בשמחה תמיד גם בעת ירידתו מן המלכות ח"ו (ומי שאינו יכול לחזק עצמו בשמחה גם בעת הירידה אז נכון והגון מאד מה שירד ממעלתו מאחר שאינו יכול לחזק עצמו בשמחה בשעת הירידה ח"ו):
From the very beginning of the story — the King who handed over his kingdom to his only son — one understands how a person must strengthen himself to be in joy always, even in times of descent from kingship, G-d forbid. (And one who cannot strengthen himself in joy even in times of descent — it is fitting and right that he descended from his level, since he cannot strengthen himself in joy in the time of the descent.)
וכן מובן שם איך שאפילו האדם הגדול שבגדולים צריך ליזהר מאד שלא יכשל ח"ו ע"י ריבוי חכמתו כמו שהיה אצל זה הבן מלך עם החכמים שלו שע"י ריבוי חכמתם נפלו לאפיקורסת ר"ל והבן מלך בעצמו, אף מחמת שהיה בו טוב היה נזכר לפעמים היכן הוא בעולם והיה גונח ומתאנח הרבה על שנפל למבוכות כאלו אבל תיכף כשהתחיל לשמש עם השכל חזרו ונתחזקו אצלו החכמות של אפיקורסת וכן היה כמה פעמים כמבואר בפנים מזה מובן איך צריכין להזהר ולהשמר שלא לכנוס בזה כלל ועל זה נאמר ואל תתחכם יותר וכבר מבואר ע"ז אזהרות הרבה בדבריו ז"ל:
And it is also understood there how even the greatest of the great must be exceedingly careful not to stumble — G-d forbid — through the abundance of his wisdom. As happened with this King's son with his wise men — through their abundance of wisdom they fell into heresy. And the King's son himself — although through the good within him he would sometimes remember where he was in the world and would sigh and lament deeply over having fallen into such confusions — yet immediately when he began to engage his intellect, the heretical wisdoms returned and intensified against him.
(ליקוטי עצות מהד"ב (חקירות אות ד') לפעמים יש בני אדם שמרבים לעסוק רק בחכמות, וע"פ רוב כוונתם בזה רק בשביל הבלי עוה"ז דהיינו בשביל חשיבות וכבוד או ממון וכיוצא, ומחמת שעוסקין רק בחכמות עי"ז שוכחין טכסיסי המלחמה לגמרי, (היינו איך ללחום המלחמה הגדולה שצריך האדם ללחום בעוה"ז שהוא מלחמת היצר), ולפעמים באים לאפיקורסת גמור ע"י החכמות וכמבואר לעיל ע"כ צריכין ליזהר מזה מאד):
And so it happened many times, as explained within. From this one understands how one must be careful and guard oneself not to enter into this at all. And on this it is said: "Do not become overly wise" [Ecclesiastes 7:16]. Now: after the story of the King's son (which story has also not yet been concluded and completed), the text begins to tell of the children — the boy and the girl — who were lost in the flight through the forest, and how the Beggars came to them and gave them bread and blessed them.
והנה אחר סיפור זה של הבן (שזה הסיפור ג"כ לא נגמר ולא נסתיים עדיין) מתחיל לספר מענין הבנים שהם זכר ונקבה שנאבדו בעת הבריחה בעת שעברו דרך היער ואיך שבאו להם הבעטלירס ונתנו להם לחם ובירכו אותם, ואח"כ מספר מענין החתונה שלהם ואיך שהשתוקקו אחרי הבעטלירס ובאו עוד אליהם ונתנו להם דרשה גישאנק, וכל סיפור וסיפור הוא ענין נורא ונפלא מאד כמובן לכל המעיין בו:
And afterward of their wedding and how they yearned for the Beggars — and the Beggars came to them again and gave them a droshe-gishenk [a wedding-gift of a story-teaching]. And each story is an awesome and wondrous matter, as is clear to every reader. The general theme of the Beggars encompasses almost the entirety of the shi'ur komah [the mystical measurement of the spiritual "stature"].
והנה כלל סיפור הבעטלירס הוא כולל כמעט כלל השיעור קומה כי הראשון היה עור, והשני היה חרש והשלישי היה כבד פה, והרביעי היה צווארו עקום, והחמישי היה בעל חטוטרות, והששי היה בלא ידים, והשביעי היה בלא רגלים ובאמת היו שלמים בכל האיברים הנ"ל בשלימות גדול שאין שלימות אחריו רק אדרבא מחמת גודל הפלגת שלימות מעלתם ומדריגתם הגבוה והעצומה והנוראה מאד וכן מחמת גודל התגברות ההעלמה של זה העולם ע"כ היו נראים בעיני העולם כעור וחרש וכיוצא בזה וכן מובן שם עוד תוקף התגברות ההעלמה וההסתרה של זה העולם עד שבחי' חתונה קדושה ונפלאה ונוראה כזאת שכלולה מסיפורים נפלאים ונוראים כאלה, היה מקום החופה והחתונה בתוך בור גדול שכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת המיניניס (יום הולדת) של המלך והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה כ"כ ובהתגלות נורא ונפלא כ"כ עוד מובן שם גודל מעלת השתוקקות וכיסופין דקדושה כי ע"י מה שהיו הבנים הקדושים מתגעגעים ובוכים ומשתוקקים בכל פעם איך לוקחים בכאן זה הבעטליר וכו' זכו שנתגלה להם בכ"פ בעטליר אחד מאלו הבעטלירס וגילה להם נוראות נפלאות חדשות ולא עוד אלא שזכו הבנים שהבעטלירס מסרו ונתנו להם כל הבחינות הנ"ל בתורת מתנה לדרשה גישאנק וממילא מובן גם גודל מעלת ומדריגת הבנים הקדושים שזכו לקבל מתנות כאלו אבל עכ"פ הכל היה ע"י השתוקקות וגיעגועים וכיסופים הק' שלהם:
The first was blind; the second was deaf; the third was a stutterer; the fourth had a twisted neck; the fifth was a hunchback; the sixth had no hands; and the seventh had no feet. Yet in truth each was complete in all those limbs in a supreme wholeness beyond which no greater wholeness exists — rather, precisely because of the exceedingly great perfection, excellence, and the awesomeness of their high level, and because of the great intensification of this world's concealment, they appeared to the world's eyes as blind, deaf, and so forth. And it is also understood there the force of this world's concealment and hiddenness — that even so holy and wondrous a wedding, compounded of such awesome and wondrous stories, had its site of chupah [the wedding canopy] and wedding in a large pit covered with reeds and earth and garbage, and the feast was from food collected from the nobles' birthday celebrations. And yet this wedding was celebrated with great, awesome, and wondrous joy and an awesome and wondrous revelation.
עוד מובן שם איך שכשמגיע להאדם איזה זמן של שמחה (כגון שמחת חתונה וכיוצא) צריך להזכיר את עצמו החסדים שעשה עמו השי"ת מעודו עד היום הזה וליתן להשי"ת שבח והודיה על כל זה מתוך שמחתו ולהתעורר מתוך שמחתו בכיסופין וגיעגועין גדולים להשי"ת שגמל ועשה עמו חסדים כאלה דייקא, כי הכל רק בתורת נדבה חנם מאתו ית': והנה הבעטליר הראשון העור התפאר עם חיים ארוכים שלו, ואמר על עצמו ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי וכו', ויש לו הסכמה ע"ז מהנשר הגדול וסיפר על זה מהאנשים שהלכו בספינות הרבה על הים ובא רוח סערה ושיבר את הספינות וכו', וענין הזקנים שכל אחד מהם סיפר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מהזכרון הראשון וכו' והנה כל זה הסיפור הוא נורא ונפלא אף לפי פשוטן של דברים ממש, כי מי שמע כזאת שיתפאר בן אדם בזכרון כזה שזוכר גם כשחתכו את טבורו שזה סמוך ללידה ממש תיכף בצאתו מרחם אמו (הגם כי מצינו בירושלמי כתובות פרק אע"פ שהתפאר שמואל שהוא מכיר להמילדת שלו מעת לידתו, וריב"ל אמר שהוא מכיר להמוהל שלו מעת מילתו, ור' יוחנן אמר שהוא מכיר אותן הנשים שהיו עם אמו בעת לידתו, באמת גם הם היו גדולים במעלה מופלגת מאד כמפורסם גדולת מעלתם בכל הש"ס) וכאן התפאר בבחי' זה הזכרון הזקן הראשון, והזקן השני תמה עליו וענה בלשון תימה ואמר זאת היא מעשה ישנה וכו' אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק וכו', וממילא מובן שאין לבחי' התפארות הזכרון של הזקן הראשון שום ערך כלל נגד בחי' הזכרון של זה הזקן השני וכן לזה הזכרון של הזקן השני נגד בחי' הזכרון של הזקן השלישי וכן להלן גבוה מעל גבוה בלי שום שיעור וערך כלל וכן אין שום ערך כלל גם להזכרון של הזקן השמיני נגד הזכרון של זה הבעטליר העור שהיה אז תינוק לגמרי וענה ואמר להם אני זוכר כל אלו הזכרונות ואני זוכר לאו כלום אין איך גידיינק גאר ניט מי שמע התפארות נפלאות ונוראות כאלה גם לפי פשוטן של דברים, אך באמת ממה שסיים ואמר להם הנשר הגדול חזרו אל הספינות שלכם שהם הגופים שלכם שנשברו שיחזרו ויבנו וכו' מזה מובן כי האנשים שהלכו בספינות הרבה הנ"ל הם נשמות מצדיקים שבאו בזה העולם מלובשים בגופים שהם בחי' הספינות ועל דרך שמבואר בזוה"ק פ' ויקהל דף קצ"ט יונה דנחית לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למיהוי בגופא דבר נש וכו', וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאיתברא כד"א והאניה חשבה להשבר וכו' וכדין אעיל קוב"ה רוח סערה תקיפה וכו', ודא איהו דקא מטי לספינתא וכו' וכיוצא בזה מובן גם בתיקונים תיקון י"ח שזה בחי' מה שמבואר בסיפור זה איך שבא רוח סערה ושיבר את הספינות (המשמעות שהגופים נשברו ומתו ר"ל) והאנשים ניצולו ובאו אל מגדל אחד ועלו על המגדל וכו' והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם (מובן לכאורה המשמעות דר"ל על הנשמות של צדיקים שהיו מלובשים באותן הגופים שניצולו ועלו למקום מנוחתם לגן עדן התחתון ואולי גם לגן עדן העליון) ושם סיפרו כל אחד מהם מה שהוא זוכר מזכרונו הראשון וממילא מובן ששם אין שייך לומר שהיו כל ההתפארות של בחי' הזכרונות האלו כפשוטן ממש רק עוד יותר גבוה מעל גבוה בלי ערך ושיעור כלל וכפי זה מובן ממילא שהנשר הגדול שבא ודפק על המגדל וכו' ופירש להם כל המעשיות שסיפרו כל אלו הזקנים וכו' ואמר להם חזרו אל הספינות שלכם שהם הגופים שלכם שנשברו שיחזרו ויבנו, עתה חזרו אליהם הנשר הגדול הזה, לכאורה הוא בחי' השר הממונה להקיץ שוכני עפר לתחיית המתים וע"כ אמר על עצמו שהוא זקן ועדיין אני יניק וכמובן בזוה"ק וישב דף קפ"א קפ"ב שעליו נאמר נער הייתי גם זקנתי ע"ש אך בזה יש כמה בחי' גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם אך באמת אנחנו בענינים כאלו רק כעור המגשש באפילה ואין לנו שום התנוצצת ידיעה והשגה כלל בכל זה וכל דברינו בזה הם רק לעורר קצת לב המעיין בזה ועיין נפלאות בזה בספר לקוטי הלכות ה' תפלין הלכה ה' ובהלכות מילה ועבדים וגרים:
It is also understood there the great excellence of holy longing and yearning — for through the holy children's yearning and weeping and longing each time — "how do they take this Beggar from here?" — they merited to have a Beggar revealed to them on each occasion, disclosing new and wondrous awesomeness. And not only this — but the children merited that the Beggars gave and granted them all those aspects as a gift, a droshe-gishenk. And from this the great rank of the holy children themselves is self-understood — that they merited to receive such gifts. But in any case, all of it was through their holy longing, yearning, and craving. It is also understood there that when a joyful time arrives (such as a wedding and the like), a person must remind himself of the kindnesses G-d has done with him from his earliest days until this very day, and give G-d praise and thanksgiving for all this from within his joy — and be aroused from within his joy into great longing and yearning for G-d who has bestowed such kindnesses upon him in this manner — for all is purely a free gift from Him, may He be blessed. The first Beggar — the Blind One — boasted of his "long life," saying of himself: "I am very old yet I am still a complete infant," and so forth. And he has a confirmation of this from the great Eagle. And he tells of the people who sailed on many ships upon the sea, and the storm-wind that came and shattered the ships — and the matter of the elders, each of whom told an old story from his earliest memory. And all of this is awesome and wondrous even on its simple literal meaning — for who has heard of such a boast, that a human being boasts of a memory reaching back to when his navel was cut, which is almost at the very moment of birth! Yet here the very first elder boasted of this memory — and the second elder expressed wonder and said: "That is an old story" — but he remembered even when the candle was lit. And so on and so forth — each elder's memory incomparably exceeding the previous. And ultimately none of their memories could compare to the memory of this Beggar the Blind One who was then an infant, and he answered them saying: "I remember all these memories — and I remember nothing at all." [The ultimate memory transcends all particular remembering.] Yet in truth, from what the great Eagle concluded — telling them: "Return to your ships which are your bodies, that they be rebuilt" — it is understood that the people who sailed on the many ships were the souls of Tzadikim who came to this world clothed in bodies (which are the aspect of the ships). As explained in the holy Zohar, Parshas Vayakhel: "Yonah who descended into the ship — this is the soul of man descending into this world to be in the body of man…and then man goes in this world like a ship in the great sea that is about to be shattered…and then the Holy One, Blessed is He, brings a powerful storm-wind" and so forth.
(בלקוטי עצות מהד"ב (צדיק פח) כל מה שהצדיק מתחדש בעבודתו ביותר בכל פעם ועושה עצמו כאינו יודע וכאלו הוא עדיין יניק לגמרי ולא התחיל עדיין לחיות כלל ומתחיל בכ"פ מחדש כמבואר במ"א עי"ז דייקא הוא זוכה לעלות בכ"פ להשגות ומדריגות גבוהות ביותר עין לא ראתה וכו', עד שעי"ז אע"פ שהוא יניק ביותר כנ"ל אעפ"כ הוא זקן ביותר למעלה מהכל וזוכה לחיים ארוכים כאלה עד שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלו כהרף עין ומחמת זה אין לו שום הסתכלות בעולם מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין):
And from the context it is understood that the great Eagle who came and explained all the stories of all those elders — and who told them "Return to your ships which are your bodies that were shattered, that they be rebuilt" — is, apparently, in the aspect of the appointed minister who will waken the sleepers of the dust for the resurrection of the dead. And this is why he said of himself that he is old yet still an infant — as explained in the holy Zohar, Vayeshev, that of him it is said: "I was a youth, I am also old" [Psalms 37:25].
וכן ביום השני מענין החרש שהתפאר עצמו עם החיים טובים שלו וכו', הוא ג"כ סיפור נורא ונפלא מאד ובו מובן ג"כ איך שגם בין גדולי הצדיקים מופלגים במעלה מאד יש ג"כ מעלות ומדריגות גבוה מעל גבוה כי הלא גם המדינה של עשירות שהיו להם אוצרות גדולים והיו חיים בהם חיים טובים, וכ"א התפאר עם חיים טובים שלו, מובן ג"כ ממילא שהיו צדיקים נוראים והיו להם אוצרות גדולים ברוחניות גדול ובמדריגה גדולה ונפלאה מאד עד שהיו חיים בהם באמת בחי' חיים טובים, וכמובן ג"כ לקמן מענין המדינה שהיה להם גן שהיו חיים על ידו חיים טובים ונאבד אצלם הגנני וכו' (והנה ענין הגן והגנני מרמז למה שמרמז כמובן קצת בזוהר תרומה דף קס"ו ע"ב ובשאר מקומות) ונתיישבו היות שיש מדינה של עשירות ונראה להם שהגנני שלהם שנאבד הוא משורש אחד עם אותם בני המדינה של עשירות שיש להם ג"כ חיים טובים מובן מזה ג"כ שבני אותה המדינה היו צדיקים גדולים ונוראים והיו חיים חיים טובים באמת, ואעפ"כ היה החיים טובים של זה החרש במדריגה גבוה ולמעלה מן בחי' מדריגת החיים טובים שלהם בלי שיעור וערך כלל והראיה כי כשהגיעו סמוך להמדינה שנתקלקל החיים טובים אצלם נתקלקל גם אצלם הטעם ושאר הדברים וכשנתן להם החרש מלחם ומים שלו, הרגישו בהלחם ומים שלו כל הטעמים וכו' ונתתקן מה שנתקלקל אצלם ואח"כ תיקן החרש גם כל המדינה של הגן הנ"ל עד שנחזר ונתגלה להם גם הגנני שחיו על ידו חיים טובים:
But in this there are several aspects, each one higher than the other. And in truth, in matters such as these we are like the blind groping in darkness, and we have no illumination of knowledge or understanding whatsoever. All our words are only to somewhat arouse the heart of the reader. Every time the Tzadik renews his service with even greater freshness — making himself as though he knows nothing and is still a complete infant and has not yet begun to live at all, and begins anew each time — precisely through this he merits to rise each time to higher and higher attainments, "eye has not seen," and so forth. Until, through this, although he is the most infant-like, he is simultaneously the most aged of all, and merits to such long life that the entire duration of the world does not register to him as even the blink of an eye — and because of this he has no view of this world at all, since all the world's duration is not even the blink of an eye to him. This is also an awesome and wondrous story — and within it too one understands that even among the greatly exalted Tzadikim there are levels above levels.
והנה הפנימיות הק' והרזין עילאין שיש בסיפור זה הוא ג"כ נורא ונפלא מאד, וע"פ פשוטן של דברים יכולים ללמוד מהם ג"כ מוסר השכל, איך שצריכין ליזהר מאד מהטיית דין ומשפט ונשיאות פנים וקבלת שוחד, כי עי"ז נחשכו העינים ונתקלקל בחי' המראה וכן צריכין ליזהר מכל מיני ניבול פה ואפילו בדקות גדול ואפילו רק מלשמוע דיבורים כאלו וליהנות מהם איזה הנאה כל שהוא, כי ע"י ניבול פה נתקלקל בחי' הטעם עד שכל הטעמים הם טעם נבילה, ומכש"כ שצריכין ליזהר מכל מיני בחי' ניאוף ממש ואפילו בדקות גדול כי עי"ז נתקלקל בחי' הריח שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה שכל זה בחי' פגם וקלקול בחי' החיים טובים לגמרי וגם זה מובן ממילא כי אין הכוונה רק על קלקול המראה והטעם והריח בגשמיות, רק מסתמא עיקר הכוונה על קלקול כל הג' בחינות אלו גם ברוחניות שהם עיקר בחי' החיים טובים באמת וכשזוכין לשוב בתשובה שלימה על כל ג' בחי' עבירות הנ"ל ולהתרחק מאד מכל האנשים שנכשלין בזה עי"ז לא די שנתתקן הטעם והמראה והריח אף גם שהגנני שנאבד שעל ידו חיו חיים טובים ונאבד מסתמא ג"כ ע"י איזה בחי' פגמים דקים שנתהוו בבני המדינה שלו ועכשיו דייקא אחר שבא עליהם המלך האכזר וקילקל אצלם החיים טובים לגמרי ע"י הג' כתות עבדים שהכניסו בתוכם העבירות הנ"ל ועכשיו כשזוכין לשוב ולתקן כל זה עי"ז זוכין שנחזר להם גם הגנני שלהם, וזוכין לחיות על ידו חיים טובים בשלימות והכל נתתקן ע"י החרש הנ"ל שזכה לחיות חיים טובים שאין בהם שום חסרון כלל כי כל הקולות שבעולם כולם הם רק מן חסרונות וכו', ואצל החרש הזה כל העולם כולו אינו עולה אצלו לכלום שיכנסו באזניו החסרון שלו (וע"כ נראה כחרש כמבואר בפנים) כי הוא חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון וחיים טובים שלו שהיה אוכל לחם ושותה מים וכו' מכל הסיפור הזה מובן ג"כ מוסר השכל ונפלא לכל החפץ באמת ועיין מזה בליקוטי הלכות ה' אישות: (לקוטי עצות מהד"ב (צדיק פ"ט) כל הקולות שבעולם כולם הם רק מן חסרונות כי כאו"א צועק על חסרונו ואפילו כל השמחות שבעולם הוא רק מחמת החסרון שהיה חסר לו ונתמלא לו אבל יש צדיק אמיתי שזוכה לחיות חיים טובים שאין בהם שום חסרון, והוא נראה כחרש מחמת שכל העולם אינו עולה אצלו לכלום שישמע החסרון שלהם וחיים טובים שלו הם לחם ומים אבל בהלחם ומים שלו יכולין להרגיש כל הטעמים וכל הריחות וכל מיני עונג שבעולם עד שיחיו על ידם חיים טובים באמת בלי שום חסרון כנ"ל:
For even the land of wealth whose inhabitants had great treasuries and lived good lives through them — it is understood that they too were awesome Tzadikim with great spiritual treasuries at a great and wondrous level, and in truth lived good lives through them. And the land with the garden through whose gardener they lived good lives — one understands that the gardener who was lost represents what he represents. And they reasoned that there is a land of wealth, and the gardener that was lost from them shared a root with those people of the wealthy land who also had good life through them. This shows that the people of that land too were great and awesome Tzadikim. Yet even so, the good life of this Deaf One was at a level incomparably higher than even the good life of those Tzadikim — as proven by the fact that when they approached the land whose good life had become ruined, their own [sense of] taste and other things also became damaged. And when the Deaf One gave them bread and water, they felt in his bread and water all the tastes, and what had been damaged in them was repaired. And afterward the Deaf One repaired the entire land of the garden, until the gardener who had given them good life returned and was found. And it is also understood on the simple level as a moral lesson: to guard against bribery and perversion of justice and favoritism, for through this the eyes are darkened. To guard against all kinds of gross speech even in the most subtle forms, even merely listening to such speech and deriving any pleasure from it — for through gross speech the sense of taste is damaged so that all tastes are the taste of forbidden flesh. And all the more so must one guard against all forms of licentiousness — for through this the sense of smell is damaged so that all smells become like the smell of chelbana [the ill-smelling component of the incense — symbolizing desecration].
(שם צ) יש בחי' גן כזה שגדלים בו פירות וגידולים נפלאים שיש בהם כל הטעמים וכל הריחות וכל המראות שבעולם והיה כל העולם יכולים לחיות חיים טובים אמיתיים ע"י זה הגן ועל הגן הזה יש גנני שקורין אגראדניק היינו צדיק קדוש ועליון כזה שהוא ממונה עליו ומשתדל תמיד בכל תקוני הגן ולפעמים בעון הדור נאבד הגנני היינו שנעלם ונתכסה אורו של זה הצדיק ואין העולם זוכין לידע ממנו שהוא זה הגנני שעל ידו היו יכולים כולם לחיות חיים טובים אמיתיים ע"י הגן והגנני הזה אע"פ שהולך ואומר שהוא הגנני אבל העולם מחזיקים אותו למשוגע ח"ו וזורקין אחריו אבנים ומגרשים אותו וממילא אינו יכול להשתדל בתיקוני הגן ועי"ז כל מה שיש באותו הגן בוודאי מוכרח להיות כלה ונפסק מאחר שאין שם הממונה היינו הגנני אך אעפ"כ היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן אך הבע"ד מתגרה מאד גם בזה ומכניס בעולם מדות רעות כאלו שמקלקלים החיים טובים שהיו, זוכים לחיות ע"י הגן כי ע"י המדות האלו נתקלקל כל מין טעם עד שהוא בחי' טעם נבלה וכל מיני ריח עד שהוא בבחי' ריח חלבנה, וגם נחשכין העינים ע"י בחי' עננים דמכסיין עינא עד שעי"ז נפגם כל מיני מראה וגוונין שבעולם והנה אע"פ שבוודאי יש בעולם צדיקים כאלו שיש להם עשירות גדול ואוצרות גדולים ברוחניות שהם מתפארים ג"כ שהם חיים חיים טובים ובאמת הם חיים חיים טובים ע"י האוצרות הק' שלהם אעפ"כ יכולים הקלקולים הנ"ל מפגמי העולם לקלקל גם אצלם הטעם והריח ושאר דברים הנ"ל ומכש"כ שאין להם כח לתקן העולם ולהחזיר להם החיים טובים שהיו יכולים לחיות ע"י הגן הק' הנ"ל וע"כ לפעמים כשנתקלקל גם אצלם החיים טובים שלהם אז כל תיקונם ע"י הצדיק הגדול במעלה הנ"ל שהוא בחי' חרש שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון והוא נותן להם לטעום מהלחם ומים שלו ומרגישין בהם כל הטעמים כנ"ל וגם עי"ז נתתקן מה שנתקלקל אצלם, והצדיק הזה יכול לתקן גם החיים טובים של כל העולם והוא מודיע שעיקר קלקול החיים טובים שלהם בא להם מהמדות רעות שהכניס הבע"ד בהם דהיינו כי ע"י ניבול פה נתקלקל אצלם הטעם שכל הטעמים הם טעם נבלה וע"י ניאוף ממש ח"ו נתקלקל אצלם הריח וע"י שאין בהם אמת ומטין דין ונושאין פנים ולוקחין שוחד עי"ז נתקלקל אצלם המראה ומזהיר אותם מאד לטהר עצמם מאלו העבירות ואז לא די שנתתקן אצלם הטעם והמראה והריח אף גם שזוכין עי"ז למצוא הגנני שנאבד וכל זה זוכין ע"י הצדיק החרש הנ"ל:
And the Deaf One lives a good life that has no deficiency whatsoever — for all the sounds of the world are only from deficiencies, since each being cries out about its deficiency. And the Deaf One — all the world does not register to him as anything worth hearing (and therefore he appears deaf), for he lives a good life of no deficiency. And his good life of bread and water — in his bread and water one can feel all the tastes and enjoy every pleasure and live a truly good life without any deficiency. This is also an awesome and wondrous story — that the Stutterer boasted that he is actually a most wondrous orator and speaker, and can deliver riddles and songs so wondrous that there is no creature in the world who would not wish to hear him (note carefully the term "creature" — encompassing all created beings: inanimate, vegetative, animate, and speaking, and all spiritual beings as well — for all are "creatures" in the sense of "For He commanded and they were created" [Psalms 148:5]). And within these riddles and songs is contained all of wisdom. Only since the words of the world that are not praises of G-d are not complete, therefore he appears as a stutterer. (And from this too one understands the moral lesson regarding the guarding of speech.) And afterward he tells how he has confirmation of his boast from the great Man of True Kindness, and so forth — and the entire matter is awesome and wondrous in the extreme. It speaks of the matter of King David, may he rest in peace, and is hinted at in Psalms chapter 61, as explained at the end of the story from what was heard from his holy mouth himself. Beyond what was somewhat understood by hint at the time the holy story was heard from his holy mouth — for he told it with wondrous and awesome yearning, great awe, and extraordinary devekus [adhesion to the Divine] — from this too one understood that within this story are exceedingly great wonders.
(שם צ"א) כשמתחילין בני העולם לפקח על עסקיהם הינו לחשוב מחשבות לתקן החיים טובים שנתקלקלו אצלם אז באים תחלה אל הצדיקים הנ"ל שחיים חיים טובים ע"י העשירות ואוצרות דקדושה שיש להם רק אם העולם זכאים וכבר הגיע זמן תיקונים אז הצדיקים הנ"ל הם מודים על האמת ומודיעים להעולם שכל התיקון של הצדיקים הנ"ל בעצמם וכן התיקון של כל באי עולם תלוי רק בהצדיק החרש הנ"ל): ביום ג' של החתונה סיפור נפלא ונורא מאד מענין הכבד פה שהתפאר איך שהוא מליץ ודברן נפלא מאד ויכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותו (ודוק והבן מלשון שום נברא שכולל כל הנבראים שבעולם שהם דומם צומח חי מדבר וכן כל הרוחניים עד למעלה למעלה כי כולם הם נבראים בבחי' כי הוא צוה ונבראו וכו') ובאלו החידות והשירים יש בהם כל החכמות רק שמחמת שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשי"ת אין בהם שלימות וע"כ הוא נראה ככבד פה (ומזה מובן גם לפי פשוטו מוסר השכל לענין שמירת הדיבור) ואח"כ מספר איך שיש לו הסכמה על ההתפארות שלו מהאיש גדול איש חסד האמת וכו' וכל הענין שם נורא ונפלא מאד ומדבר מענין דוד המע"ה ומרומז קצת בתהילים קאפיטיל ס"א כמבואר בסוף הסיפור מה שנשמע מפיו הק' בעצמו ז"ל לבד מה שהבינו ברמיזה קצת בשעה שנשמע הסיפור הקדוש הזה מפיו הקדוש כי סיפר אותו בתשוקה נפלאה ונוראה ויראה עצומה, ובדביקות נפלא עצום ונורא מזה הבינו ג"כ כי יש בסיפור זה נוראות עצומות עד להפליא, אשרי האזנים שזכו לשמוע סיפורים נוראים כאלה מפיו הקדוש וזכו לחזות ולהתענג בנועם זיו פניו הקדושים אז בבחי' והיו עיניך רואות את מורך אשרי חלקם: ועיין מזה בלקוטי הלכות ה' צדקה: (לקוטי עצות מהד"ב (צדקה ח' צדיק צב) עיקר התהוות הזמן שעי"ז עיקר קיום המעין והלב המובא בפנים שעי"ז עיקר קיום כל העולם כולו הוא ע"י החסדים של אמת (ומזה מובן שצריך האדם ליזהר מאד בכל יום לעשות איזה חסד של אמת בכדי שיהיה לו ג"כ איזה חלק ושייכות בכל הנ"ל) וכל יום ויום כשהוא הולך ממקום שהוא בא משם אזי הוא הולך בחידות ושירים נפלאים מאד שיש בהם כל החכמות, ויש שינויים בין הימים כי אין יום דומה לחבירו כמב"פ ויש צדיק גדול ונפלא מאד שהוא עוסק בזה היינו שהוא הולך ומקבץ כל החסדים של אמת ומביא אותם לאיש חסד האמת, שהוא באמת אדם גדול מאד, ועי"ז עיקר התהוות הזמן, וזה הצדיק העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת, הוא בוודאי חכם גדול ונפלא מאד וגם הוא מליץ ודברן נפלא מאד, ויכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותו ובאלו החידות והשירים יש בהם כל החכמות וכ"ז מובן ממילא מאחר שעיקר קיום העולם והמעין והלב וכל הנבראים כולם הוא רק על ידו ע"י שהוא מקבץ החסדים של אמת וכן עיקר כל החידות והשירים של כל יום ויום שיש בהשירים האלו כל החכמות הכל על ידו, נמצא שהוא יודע חידות ושירים נפלאים מאד כנ"ל, אך מחמת שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשי"ת אין להם שלימות, ע"כ זה הצדיק הנ"ל דייקא נראה בעיני העולם ככבד פה, כי הוא ככבד פה מאלו הדיבורים של העולם שאין בהם שלימות אבל באמת אינו כבד פה כלל רק אדרבא הוא מליץ ודברן נפלא מאד כנ"ל:
Fortunate are the ears that merited to hear such awesome stories from his holy mouth, and merited to behold and delight in the beauty of his holy countenance — in the aspect of "Your eyes shall see your Teacher." Fortunate is their portion! (§92) The essential formation of Time — through which is the essential sustenance of the Spring and the Heart whose sustenance is the sustenance of the entire world — comes through the chassadim shel emes [acts of true kindness]. (Each day as it departs goes with wondrous riddles and songs in which all wisdoms are contained — and there are differences between the days, for no day resembles another.) And there is a great and wondrous Tzadik who occupies himself with this — gathering all the acts of true kindness and bringing them to the Man of True Kindness, who is truly a very great person. Through this comes the essential formation of Time. And this Tzadik can speak wondrous riddles and songs so that there is no creature in the world who would not wish to hear him — yet since the world's words that are not praises of G-d are not complete, this very Tzadik appears to the world as a stutterer. But in truth he is not a stutterer at all — quite the contrary. (§5) The essential life and sustenance of the world comes only through holy yearning and longing — as the Heart of the World and the Spring sustain the entire world. And the Heart's essential life is through its standing always facing the Spring at the world's edge, and yearning and longing always with great longing to come to that Spring. (§25) When the day is about to be completed and end — then a person must arouse himself with great arousal and remind himself how the Heart and the Spring are taking leave of each other and saying wondrous riddles and songs with great love and longing. Therefore he too must join with them and be aroused in great longing and desire for G-d and pray with great devekus.) This is also an awesome and wondrous story — that the Twisted-Neck Beggar said on the contrary, he has a most beautiful and wondrous neck, only there are the vanities of the world, and he twists his neck away [from them], for he does not wish to expend even a single breath on the vanities of the world. (See and understand from this a moral lesson for your soul — and contemplate the depth of this one's righteousness!) But in truth he has a wondrous neck and a wondrous voice, and he has confirmation of this from the land expert in music.
(שם רצון ה) עיקר חיות וקיום העולם הוא רק ע"י גיעגועים וכיסופין דקדושה כמובן בפנים שהלב של העולם שבו תלוי עיקר חיות וקיום כל העולם עם כל הנבראים כולם ועיקר חיות של זה הלב בעצמו הוא ע"י שעומד תמיד כנגד המעין שבקצה העולם וכוסף ומשתוקק תמיד בהשתוקקת גדול לבא אל אותו המעין, אע"פ שהוא בלתי אפשר לו לילך להתקרב אל המעין מטעם המב"פ, אעפ"כ עיקר חיותו הוא רק ע"י שעומד וצופה ומביט ומסתכל על המעין מרחוק מאד מקצה הארץ ומתגעגע וכוסף ומשתוקק בהשתוקקת גדול בכלות הנפש וצועק תמיד לבא אל אותו המעין וגם זה המעין משתוקק אליו ועי"ז הוא עיקר החיות של הלב שבזה תלוי עיקר החיות והקיום של כל העולם כולו כמובן בפנים:
And all the matter there regarding how he can produce every kind of sound in the world, and can cast sounds to great distances — all of this is awesome and wondrous, as is clear to every true reader. See also Likutay Halachos, Hilchos Nedarim. Regarding the Twisted-Neck Beggar's boast — that he can make all kinds of sounds and cast voices to great distances, and has confirmation from the land expert in musical wisdom, and he showed them he was more expert in this than they — and the entire story regarding the two birds that had strayed from one another, and his ability to cast voices toward them to draw them and unite them — it is somewhat understood that this speaks of the time of the redemption.
(שם תפלה כה) כשמגיע היום להיות נגמר ונפסק (שאז הוא זמן תפלת מנחה וערבית) אז צריך האדם להתעורר בהתעוררת גדול ולהזכיר א"ע איך שהלב של העולם והמעין (שעל ידם עיקר קיום העולם) מתחילים ליטול רשות זמ"ז (שקורין גיזעגינען זיך) ואומרים חידות ושירים נפלאים זה לזה באהבה רבה והשתוקקת גדול מאד, בכן צריך גם הוא להשתתף עצמו עמהם, ולהתעורר אז בהשתוקקת וכיסופין גדולים להשי"ת ולהתפלל בדביקות גדול כי הבריאה של כלל זה היום כבר נגמר ונפסק ומי יודע מה יולד יום וכמובן בפנים, וכן אח"כ צריך להכין עצמו לקבל קדושת הבריאה החדשה של יום הבא, ולהזכיר א"ע היטב, שכל יום ויום כשהוא הולך ממקום שבא משם אז הוא הולך בחידות ושירים נפלאים מאד שיש בהם כל החכמות ויש שינויים בין הימים כי כל יום משונה מחבירו בפרט הימים המקודשים שהם שבת ור"ח ויו"ט, בכן צריך האדם לשתף עצמו ג"כ לזה ולהתפלל בכל יום ולומר לפניו ית' שירים ותשבחות וכו' בחשק חדש והתלהבות דקדושה מאד ובמוחין חדשים לגמרי ולקשר עצמו ולהמשיך על עצמו זכות וכח העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת ולהביאם לאיש חסד האמת שעי"ז עיקר התהוות הזמן והחידות והשירים והחכמות הנ"ל וכן עיקר קיום וחיות המעין והלב וכל העולם כולו כמב"פ): (וממילא מובן מזה בפרט כשמגיע השנה להיות נגמרת ונפסקת, היינו בחודש האחרון של השנה הוא חודש אלול שאז הם ימי רצון וכיסופים דקדושה בוודאי צריך להזכיר א"ע בכל הנ"ל ולהתעורר אז ביותר בכיסופין גדולים להשי"ת ולהכין עצמו לקבל קדושת הבריאה החדשה של שנה הבאה ולהזכיר א"ע ביום ר"ה הקדוש שהולך יום קדוש כזה ממקום שבא משם בחידות ושירים נפלאים מאד בכן צריך האדם אז לשתף עצמו ג"כ לזה ולהתפלל אז בחשק חדש והתלהבות דקדושה ולהמשיך על עצמו זכות וכח האיש חסד האמת הגדול במעלה מאד בפרט זכות וכח העוסק לקבץ החסדים של אמת שעי"ז עיקר קיום העולם והבריאה כולה שנברא אז כמ"ש זה היום התחלת מעשיך וכנ"ל):
There are two aspects: the aspect of b'itah [the "in its time" redemption, which will come even if Israel does not merit a hastened redemption] and the aspect of achishenah [the "I will hasten it" redemption, which depends on repentance]. The achishenah aspect, depending on universal repentance, cannot come until all have repented — and therefore [the Beggar] could not immediately complete the matter of drawing together the two birds, since that awaits the right time. And even when the time comes, the completion will only be through casting these voices — and the demonstration he gave in somewhat external matters, such as the door that opened and the other sounds he produced, was because then the matter of casting voices was still clothed in external matters. Yet even so they understood that his words were true and he could cast voices — and they would need to receive from him the completion of this matter, and then when they all merited to this, perhaps the time would arrive to complete the Tikkun through this in fullness also in the aspect of b'itah. There are two birds — one male, one female — and they are the only pair of their kind in the world. They have strayed and become distant from each other, unable to find each other. When night falls they wail with great lamentation — each wailing for its mate. These two birds allude to what they allude to.
ביום ד' של החתונה סיפור נפלא ונורא מאותו שצווארו עקום ומה שאמר שאדרבה יש לו צואר שוה ויפה מאד רק שיש הבלי עולם והוא מעקם צוארו כי אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח (שקורין דוך) בהבלי העולם (ראה והבן מזה מוסר השכל לנפשך והתבונן גודל עוצם נוראות צדקתו של זה) אבל באמת יש לו צואר נפלא מאד וקול נפלא מאד ויש לו הסכמה ע"ז וכל הענין שם נורא ונפלא מאד כמובן לכל המעיין באמת ועיין מזה בלקוטי הלכות ה' נדרים: שם לענין מה שהתפאר הצואר העקום שיכול לעשות בצוארו כל מיני קולות שבעולם ושיכול להשליך קולות למרחוק ויש לו הסכמה ע"ז מהמדינה שהיו בקיאים מאד בחכמת המוזיקא והראה להם שהוא בקי יותר מהם בזה ושיכול להשליך קולות וסיפר להם ענין שלם בזה, ובאמת אינו מובן שם כי מה שהתפאר נגדם שיכול להשקיט קול היללה והבכיה שיש לשתי המדינות שרחוקים זה מזה אלף פרסאות, והיינו ע"י שיכול להשליך קולות ולקרב הציפורים הרחוקים שנתעו זה מזה וע"י שישליך קולות אליהם ובאמת אינו מבואר שם שעשה כן והשקיט קול היללה רק שמספר ענין אחר שהראה להם שיכול להשליך קולו ע"ש אך הענין נ"ל ע"ד שארז"ל בענין קץ הגאולה (שזה בחי' התקרבות הצפרים זה לזה שהוא בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה ולהשקיט יללתם) שיש ב' בחינות בחי' בעתה ובחי' אחישנה והנה בחי' אחישנה שזה תלוי בתשובה של כלל העולם מובן ממילא שא"א לתקן זאת עד שישובו כולם בתשובה, ומזה מובן ממילא שכאן מדבר מענין התקרבות הציפורים אשר יהיה בעתה וע"כ לא היה יכול לגמור הדבר תיכף מאחר שאין בעתה עדיין ומוכרח להתעכב עוד עד שיהי' העת והזמן לזה, רק שגם אז לא יוגמר התיקון כ"א ע"י השלכת הקולות הנ"ל וע"כ לא היה יכול לגמור הדבר כעת והראה להם הדבר הזה שיכול להשליך קולות בדברים חיצונים קצת כגון הבית שנפתח והדלת נסגר וכן מה שירה בקנה שריפה וכו' וכ"ז מחמת שאז עדיין הי' הענין של השלכת קולות מלובש בדברים חיצונים רק אעפ"כ הבינו שדבריו אמיתיים ויכול להשליך קולות ולגמור התיקון בשלימות רק שלא הגיע העת עדיין ע"כ לא הודיע להם רק חסרון שלמותם שלא הגיעו עדיין לשלימות הענין בזה, וצריכין כולם רק לקבל השלימות ממנו ואז כשיזכו כולם לזה אולי יגיע העת לגמור התיקון ע"י הנ"ל בשלימות גם בבחי' בעתה:
And there is one Tzadik who has a beautiful and wondrous neck, and a wondrous voice, and every kind of sound in the world without speech — he can produce all of them with his voice — and he can also cast his voice so that where he produces the sound, the sound will not be heard at all, but only at a great distance. Through this he can draw the two birds together and unite them — as explained within. But since there are vanities of the world and this Tzadik does not wish to emit any breath of his in the vanities of the world — therefore he appears to the world as though his neck is twisted. For he truly twists his neck completely away from the world's vanities. This is also an awesome and wondrous story — from the one who was a hunchback, and what he said: on the contrary, he has "shoulders" of the aspect of "the small containing the great" [mu'at mochzeik es haruba]. And one of them mocked and laughed at him, for he boasted that his brain was the aspect of "the small containing the great" — for he carries in his mind thousands upon thousands of people with all their needs and all their movements. And they laughed at him and told him this was nothing and that the people were nothing and he was nothing — and another answered with an exceedingly lowly and degraded parable compared to the "small containing the great" of this one. And from this the inner teaching on the level of Tzadikim above Tzadikim is also understood, as is clear from this story within. And the story of the group who were investigating the wondrous tree — and how even after they all merited to all the qualities of the tree (which are faith, awe, humility, and truth) they still could not come to the tree, since it is above all space — until the Hunchback brought them there.
(לקוטי עצות מהד"ב (צדיק ל"ג) יש שני צפרים אחד זכר ואחד נקבה והם רק זוג אחד בעולם והשני ציפרים הנ"ל נתעו ונתרחקו זה מזה עד שאין יכולים למצוא אחד את חבירו וכשמיגע הלילה אז מייללין בקול יללה גדולה מאד, כי כ"א מיילל על זוגו והשני ציפורים אלו מרמזים למה שמרמזים (כמובן קצת ליודעים וכ"ש כצפור נודדת מן קנה וכו' וכתיב שאוג ישאג על נוהו, ובה כתיב מאנה להנחם על בניה כי איננו דייקא כמו שדרשו רז"ל) ויש צדיק אחד שיש לו צואר יפה ונפלא מאד, וקול נפלא מאד וכל מיני קולות שבעולם שהם קול בלא דיבור כולם הוא יכול להוציאם בקולו היינו כי הוא יכול לכוון לעשות בקולו כמו כל מיני הקולות שיש בעולם של כל מיני חיות ועופות ושל כל מיני כלי שיר וכיוצא בזה, וגם הוא יכול להשליך קולות היינו שבמקום שהוא מוציא הקול לא יהיה נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול ועי"ז הוא יכול להמשיך השתי ציפורים הנ"ל ולייחדם זע"ז כמב"פ, אך מחמת שיש הבלי עולם וזה הצדיק הנ"ל אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח ונשימה (שקורין דוך) בהבלי העולם, וע"כ הוא דייקא נראה בעיני העולם כמו שצוארו עקום, כי הוא באמת מעקם צוארו לגמרי מהבלי העולם ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם אבל באמת אין צוארו עקום כלל רק אדרבא כנ"ל):
And the entire story is wondrous and awesome in the extreme. (§94) There is one who boasted that his brain is the aspect of "the small containing the great" — for he carries in his mind thousands upon thousands of people with all their needs and all their movements. In truth he is nothing and his people are nothing. Yet there are great Tzadikim of whom each truly has some aspect of "the small containing the great" — one whose speech is "the small containing the great," one whose silence is "the small containing the great," one who drives the wheel of the moon — although the moon's wheel is exceedingly great and it is the sustenance of the entire world — so he is truly "the small containing the great." But there is yet another aspect of "the small containing the great" surpassing all — and this Tzadik who merits this supreme supernal level of "the small containing the great" — precisely he appears as a hunchback. In truth he is not a hunchback at all — on the contrary, he carries everything upon himself.
ביום ה' מהחתונה, סיפור נפלא ונורא מאותו שהיה בעל חטוטרות ומה שאמר להם שאדרבא יש לו כתפים (פלייציס) כאלו שהם בחי' מועט מחזיק את המרובה, ומאחד מהם היו מחייכים ושוחקים ממנו וכו' כי אחד התפאר שהמוח שלו הוא בחי' מועט מחזיק את המרובה, כי הוא נושא במוח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם, וכל ההויות והתנועות שלהם וכו', וע"כ הוא מועט מחזיק את המרובה, ושחקו ממנו, ואמרו לו כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום, וענה אחד ואמר משל פחות וגרוע ונבזה מאד נגד בחי' מועט מחזיק את המרובה של זה וכו' וממילא מובן שגם זה האיש היה אדם גדול מאחר שהיה לו שייכות עם אלפים ורבבות אנשים בשגם שעלה על דעתו להתפאר ג"כ בבחי' זאת אעפ"כ השיבו לו כנ"ל (ומזה מובן לכל מעיין מוסר גדול לנפשו איך שימיו כלים בחבל וריק, וכל מחשבותיו ורעיונותיו שמעמיק בהם הרבה אודות הנהגות וההצטרכות של עצמו ושל כל בני ביתו הנלוים אליו והתלוים בו, ונדמה לו כאלו נושא כולם על לבו ועל מוחו ובאמת אם אין כוונתו בכל זה בתכלית שלימות הכוונה רק לשם שמים בלבד ולעשות רצונו ית' בזה אז הכל הבל כמובן מסיפור זה להמעיין בפנים) והשאר שהתפארו בבחי' זו נתקבלו דבריהם ושם מובן ג"כ איך שגם במדריגת הצדיקים הגדולים יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם כמובן מסיפור זה בפנים וענין הסיפור של הכת שהיו חוקרים אודות האילן הנפלא והנורא המבואר בפנים ואיך שאפילו אחר שזכו כולם לכל המדות של האילן שהם אמת ואמונה וענוה ויראה אעפ"כ לא היו יכולים לבוא אל האילן, מחמת שהוא בחי' למעלה מן המקום עד שהבעל חטוטרות הנ"ל הביאם לשם, וכל הסיפור כולו נפלא ונורא מאד (ועיין בלקוטי הלכות ה' ציצית ה"ג ובהלכות ס"ת ה"ג):
(§99) There is a tree in whose shade all the animals dwell and on whose branches all the birds of the heaven rest — and the wondrous delight there by that tree is beyond reckoning. And sometimes there is a group of people who have attained awareness that such a tree exists in the world and they wish to go and come to it — but they cannot agree which direction to go. Until a sage comes and tells them it is impossible to merit to come to that tree except for one who possesses the tree's own qualities: faith, awe of Heaven, and humility are its three roots, and truth is the tree's trunk. And then when all merit those qualities they all agree on which direction to go — yet this tree has no place at all, for it is entirely above all space. Therefore even those Tzadikim who have all the tree's qualities cannot ascend to it except through this Hunchback Tzadik, who is at the ultimate supreme level of "the small containing the great," and he is at the very end of the category of space — for just above him it is completely above all space. Therefore he can carry and raise them from within the category of space and elevate them to the tree which is above all space.) This is also an awesome and wondrous story — that he who had no hands said: in truth I have power in my hands, but I do not use the power of my hands in this world, for I need this power for another purpose.
שם לענין שהיו שוחקין מזה שהתפאר שהמוח שלו הוא מועט מחזיק את המרובה ועיין שם בפנים המשל שאמרו עליו מובן שם שבזה הודיע לו עוצם הטעות שלו מהיפך אל היפוך ממש שהרי נדמה לו שהוא נושא כולם על מוח שלו היינו כי קיומם ותועלתם וכל הטוב שיש בהם הכל רק ממוחו ולבסוף הוא בהיפוך ממש שכל הזבל והפסולת שיש בכל אחד מהם הכל ע"י שהוא נושא אותם על מוחו ומנהיג אותו כפי דעתו ועי"ז הוא מוסיף בהם פסולת הרבה ומבאיש ריח נשמתם שלו כל אלו הנאחזים בו ונקראים על שמו (ועיין בלקוטי תנינא במאמר תקעו תוכחה סי' ח) והם ממש כמשל הזבל שהיה מפוזר הרבה מאד על ההר, והאיש שהיה יושב על ההר התפאר עצמו שהיה הכל ממנו:
And he has confirmation of this from the Water Castle (what a name to hear — especially as described below, that it has ten walls each within the other, all of water; and there are trees and fruits there, all of water; and the beauty of the castle and the wonder of it need not be described). And the entire matter of how the King's daughter fled into that castle, and passed through the gates of the water-walls, until she came within (after all ten kinds of arrows had reached her) and fell in a faint there — and he healed her.
(לקוטי עצות מהד"ב (צדיק צ"ד) יש מי שהתפאר שהמוח שלו הוא בחי' מועט מחזיק את המרובה כי הוא נושא בהמוח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל הצטרכותיהם וכל הנהגותיהם וכל ההויות והתנועות שלהם הכל כאשר לכל נושא במוחו, וע"כ הוא מתפאר בעצמו כי מוחו הוא מועט מחזיק את המרובה ובאמת הוא אינו כלום והאנשים שלו אינם כלום וכולם המה מהבל יחד ויש דברים הרבה מרבים הבל אך יש צדיקם גדולים שבאמת יש לכאו"א בחי' מועט מחזיק את המרובה כ"א לפי בחינתו יש שהדיבור שלו הוא בחי' מועט מחזיק את המרובה ויש ששתיקתו הוא בחי' מועט מחזיק את המרובה ויש מי שהוא מוליך את גלגל הירח, אע"פ שגלגל הירח גדול מאד והוא קיום כל העולם כי העולם צריך את הירח נמצא שהוא בחי' מועט מחזיק את המרובה באמת אבל יש עוד בחי' מועט מחזיק את המרובה שהוא למעלה מכולם בכלל וזה הצדיק שזוכה לבחי' מועט מחזיק את המרובה בתכלית המעלה העליונה מה שאין למעלה הימנו הוא דייקא נראה כבעל חטוטרות (שקורין הוקיר) ובאמת אינו בעל חטוטרות כלל, רק אדרבא הוא נושא עליו את הכל עיין פנים:
(And from this story too it is understood that even among the exceedingly exalted Tzadikim there are levels above levels — for all those described within who boasted of the power in their hands were each an awesome and wondrous innovation at an exceedingly exalted level — yet he who had no hands answered each of them: "Then you cannot heal the King's daughter.") And the entire story in its particulars, as explained within, is all wondrous and awesome beyond all thought. And fortunate is one who merits any true illumination in the holy, awesome, and exceedingly great stories in this entire holy book of Sipuray Maaseyos — especially in this holy story, about which Rebbe Nachman himself spoke at length of its greatness and holiness, as somewhat explained within. See also regarding the Sixth Day's story in Likutay Halachos, Rosh Hashanah, end of Hilchos Pesach, Hilchos Tolayim, and Hilchos Ishos.
(שם צ"ט) יש אילן אשר בצלו ישכנו כל החיות ועל ענפיו ישכנו כל העופות וכל ציפרי שמיא והעונג המופלא שיש שם אצל אותו אילן אין לשער ולפעמים יש כת מבני אדם שמשיגין שיש אילן כזה בעולם ורוצים לילך ולבוא אליו אך אין מכריע ביניהם לאיזה צד צריכין לילך לבוא אל אותו האילן, ונופל מחלוקת ביניהם ע"ז כי זה אומר לצד זה צריכין לילך וזה אומר לצד זה ואין מכריע ביניהם, עד שבא חכם אחד ומודיע להם כי א"א לזכות לבא אל אותו האילן כ"א מי שיש לו המדות של האילן כי זה האילן יש לו ג' שרשים, שהם אמונה ויראה וענוה, ואמת הוא גוף האילן ואז כשזוכים כולם לבא לאלו המדות הנ"ל אז כולם מסכימים לדעה אחת שבזה הדרך צריכין לילך ולבא לאותו האילן אבל זה האילן אין לו מקום כלל כי הוא למעלה מהמקום לגמרי, וע"כ אפילו אלו הצדיקים הזוכים לכל המדות של האילן הנ"ל אעפ"כ א"א גם להם לעלות ולבא אליו כ"א ע"י זה הצדיק הבעל חטוטרות הנ"ל שזכה לתכלית המדריגה העליונה בענין מועט מחזיק את המרובה, והוא במדריגת סוף בחינת המקום כי תיכף למעלה ממנו הוא למעלה מן המקום לגמרי, וע"כ הוא יכול לישא ולהעלות אותם מתוך בחי' המקום ולהעלותם להאילן הנ"ל שהוא למעלה מן המקום הנ"ל):
(§96) The essential healing of the King's daughter in fullness comes only through the great Tzadik who has this power in his hands — that for whoever receives from him, he gives through it all ten kinds of charity. And he also has such power in his hands that he can bring back and remove all ten kinds of arrows even after they have struck the one at whom they were shot. And he also knows all ten kinds of pulse — for he has such power in his hands that he can give whoever leans on his hand all ten measures of wisdom. And he also has such power in his hands that he can restrain and hold in his hand all ten kinds of winds and make with his hands a scale for the wind — through which he knows how to play all ten kinds of melody. And the melody is the healing of the King's daughter. Thus he has such power in his hands — yet even so he appears as one with no hands, because he does not use the power of his hands in this world, for he needs to use his hands' power for all the above purposes.
ביום ו' של החתונה סיפור נורא ונפלא מאותו שהיה בלא ידים ומה שאמר שבאמת יש לו כח בידיו רק שאינו משתמש עם הכח שבידיו בזה העולם כי הוא צריך את הכח לענין אחר, ויש לו הסכמה על זה מהמבצר של מים (הנשמע לשון כזה בעולם בפרט כפי מה שמבואר לקמן שיש י' חומות זו לפנים מזו וכולם של מים, וכן יש שם אילנות ופירות והכל של מים, ויופי המבצר וגודל החידוש של זה המבצר אין צריכין לספר וכו'), וכל הענין שם איך שהבת מלכה ברחה לתוך המבצר הנ"ל ועברה דרך השערים של החומות של מים, עד שבאתה לפנים (אחר שהיו מורים בה והגיעו אליה כל העשרה מיני חיצים) ונפלה שם חלשות והוא ריפא אותה וכו': (וגם מזה הסיפור מובן איך שגם במעלות הצדיקים הגדולים יש גבוה מעל גבוה כי כל אלו שמבואר בפנים שהתפארו עם הכח שיש להם בידיהם כל אחד מהם היה חידוש נפלא ונורא במעלה מופלגת מאד כמובן בפנים ואעפ"כ השיב זה שהיה בלא ידים לכל אחד מהם א"כ אין אתה יכול לרפאות את הבת מלכה) וכל ענין הסיפור בפרטיות כמבואר בפנים הכל נפלא ונורא מאד לא יכילנו כל רעיון ואשרי מי שישיג איזה התנוצצת אמיתי בהסיפורים הקדושים והנוראים והעצומים המבוארים בכל הספר הזה של סיפורי מעשיות אלו בפרט בסיפור המעשה הקדושה הזאת אשר הוא בעצמו הפליג בגודל שבחה וקדושתה כמבואר קצת בפנים: ועיין מענין הסיפור של יום הששי בליקוטי הלכות ה' ראש השנה ובסוף ה' פסח ובהלכות תולעים ובהלכות אישות:
(§97) You who contemplate — stand and reflect from all the above on the exceedingly great concealment of the holiness of the supremely exalted Tzadikim — how their light is concealed in this world, since this world is very far from the awesome wonders of their holiness, to the point that they appear as blind and deaf and blemished, as above. And not only this, but they are called by the name "beggars" — which is the lowest and most humble station in this world. And the wedding itself — where all the revelation of these awesome and wondrous matters occurred — was also in the most lowly and humble place in this world: a large pit covered with reeds and earth and garbage. And so it is in every generation until the world reaches the fullness of its rectification — and then the Tzadikim will see and rejoice, and the holiness of the light of the true Tzadik who illuminates all worlds, especially this world, will be revealed, as explained elsewhere.) Completed and finished is the Book of Rimzay HaMaaseyos — Praise to G-d, Creator of the world. Translation produced in accordance with the attached guidelines: faithful formal equivalence, Ashkenazic pronunciation, Breslov philosophical and kabbalistic terminology preserved.
לענין התפארות הבעטליר של יום השישי היה גם כן באופן המבואר לעיל ביום הרביעי, שלא גמר עדיין התיקון בשלימות רק שהוא עוסק לע"ע ברפואת הבת מלכה וכשהם יזכו להרגיש חסרונם איך שרחוקים מהכח הגדול שיש לו בידיו אז יוכל להיות שתגמר רפואת הבת מלך בשלימות במהירות יותר כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:
All transliterations follow Ashkenazic phonetics (e.g., ai/ay for the tzairai vowel, s for tav without dagesh). Key Hebrew terms are transliterated and explained on first use. Verses are italicized with bracketed source citations. This translation is dedicated to the merit of Na Nach Nachma Nachman MayUman.
(לקוטי עצות מהדורא בתרא (צדיק צ"ו) עיקר רפואת הבת מלכה בשלימות הוא רק ע"י הצדיק הגדול מאד שיש לו כח בזה בידיו שאצל מי שמקבל הוא נותן לו עד שיש בידו עי"ז כל העשרה מיני צדקה וגם יש לו כח כזה בידיו שיכול להחזיר ולהוציא כל העשרה מיני חצים גם לאחר שהשיגו לאותו שנזרקו אליו וגם הוא יודע כל העשרה מיני דפקין ע"י שיש לו כח כזה בידיו שיכול ליתן למי שנסמך על ידו כל העשרה קבין חכמה וגם יש לו כח כזה בידיו שיכול לעכב ולאחוז בידו כל העשרה מיני רוחות ולעשות בידיו לרוח משקל שעי"ז יודע לנגן כל העשרה מיני נגינה והנגינה היא הרפואה של הבת מלכה נמצא שיש לו כח כזה בידיו ואעפ"כ הוא נראה כמי שאין לו ידים מחמת שאינו משתמש עם הכח שבידיו בזה העולם כי הוא צריך לשמש עם הכח שבידיו לכל הענין הנ"ל: (שם צ"ז) אתה המעיין עמוד והתבונן מכל הנ"ל גודל העלמת קדושת אור הצדיקים הגדולים במעלה מופלגת מאד איך שאורם נעלם בזה העולם מאד מחמת שזה העולם רחוק מאד מנוראות קדושתם עד שנראים כעוורים וכחרשים וכבעלי מומים ככל הנ"ל ולא עוד אלא שמכונים בשם בעטלירס שזהו המדריגה הפחותה והשפלה בזה העולם וגם כל ענין החתונה הקדושה ששם היה כל ענין ההתגלות של הנוראות והנפלאות האלו היה ג"כ במקום שפל ונמוך מאד שבזה העולם היינו בבור גדול ומכוסה בקנים ועפר וזבל וכמו כן מתנהג גם עכשיו בכל דור ודור עד שיבא העולם לשלימות תיקונו ואז צדיקים יראו וישמחו וכו' ואז יתגלה קדושת אור הצדיק האמת שמאיר בכל העולמות בפרט בזה העולם כמבואר במ"א):
May HY bless all who study these holy words.
(אמר המעתיק והמסדר עוד שמעתי שרמז רבינו ז"ל במה שקרא אותם בשם בעטלירס אשר לא זכו הצדיקים הנוראים האלה להשגת הנפלאות האלה רק ע"י שהיו בעטלירס שהיו מבקשים ומתחננים תמיד להשי"ת לזכות לעבודתו ית' עד שזכו למדריגות גבוהות רמות כאלה וכמבוא בדבריו ז"ל במ"א אשר כל הצדיקים לא באו למדריגתם רק ע"י תפלה והשי"ת יזכינו לעסוק בתפלה תמיד עד שנזכה להיות כרצונו ית' וכרצון יראיו הק' זי"ע אמן):
(And from this story too it is understood that even among the exceedingly exalted Tzadikim there are levels above levels — for all those described within who boasted of the power in their hands were each an awesome and wondrous innovation at an exceedingly exalted level — yet he who had no hands answered each of them: "Then you cannot heal the King's daughter.") And the entire story in its particulars, as explained within, is all wondrous and awesome beyond all thought. And fortunate is one who merits any true illumination in the holy, awesome, and exceedingly great stories in this entire holy book of Sipuray Maaseyos — especially in this holy story, about which Rebbe Nachman himself spoke at length of its greatness and holiness, as somewhat explained within.
תם ונשלם ספר רמזי המעשיות שבח לאל בורא עולם
See also regarding the Sixth Day's story in Likutay Halachos, Rosh Hashanah, end of Hilchos Pesach, Hilchos Tolayim, and Hilchos Ishos.
Loading comments…