מעשה יב-מהבעל תפלה
רמזי המעשיות - Rimzei HaMaasiyos
סיפור נורא ונפלא הפלא ופלא כמובן מהמבואר בסוף הסיפור שמדבר מסוד מיתת המלכים ותיקונם וכו' ולפי פשוטו ג"כ מבואר בו בכל ענין וענין מוסר השכל ודרך ישרה, ומספר בכלל כמעט מכל מיני הטעאות וסברות כוזבות של שקר וטעות שנמצאים בעולם ומהבירור והתיקון שלהם:
An awesome and wondrous story — wonder upon wonder. As understood from what is explained at the end of the story, it speaks of the secret of the death of the Kings and their rectification, and so forth.
והנה הבעל תפלה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמיתי ונצחי והיה עוסק תמיד בתפלות וכו' היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת השי"ת ומי שנתרצה עמו הוליכו תיכף חוץ לישוב כי רוב ישוב העולם כפי מה שהוא עכשיו קודם גמר התיקון הם רחוקים מאד מהתכלית האמת כמאמר כי רוב מעשיהם תוהו וכו' וכל הנהגותיו של הבעל תפלה ואנשיו היה כמעט להיפוך ממנהג ישוב העולם וע"כ היה אצלם תענית וסיגוף גדול תענוג גדול יותר מכל התענוגים שבעולם כמבואר לקמן מזה, סיפור מישוב העולם שרובם נמשכים אחר הבלי העולם ותענוגיו ותאוותיו וע"כ היה מקום הבעל תפלה ואנשיו חוץ לישוב וכמו כן גם עכשיו מי שרוצה לחשוב על תכליתו באמת לבד מה שצריך להרבות בהתבודדות ממש אלא אף גם כשהוא בתוך הישוב ומוכרח להיות מעורב עם הבריות כאלו שהם רחוקים לגמרי מן התכלית אעפ"כ כבר ידוע כי עיקר האדם הוא השכל והמחשבה ע"כ צריך ליזהר גם אז שיהיה עכ"פ במחשבתו חוץ מן הישוב וירחיק מחשבתו ודעתו וכל הנהגותיו מכל בחי' ההנהגות הזרות ומדות זרות ודעות רעות וסברות של שקר הנמצאים ושכיחים הרבה ברוב בני הישוב ואולי שזה נכלל ג"כ במה שמבואר לקמן שע"י הרוח סערה נתבלבל כל העולם ונעשה ממדבר ישוב וכו' כי עכשיו בעוה"ר רוב בני הישוב הם תועים הרבה מדרך האמת והם ממש בבחי' תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עיקר הישוב וע"כ היה מוכרח הבעל תפלה עם אנשיו לישב חוץ לישוב וכו' ועל בגדים לא היה מקפיד כלל, כי רוב בני העולם לוהטים מאד אחרי בגדים יקרים ועי"ז הם נתפסים ביותר ברשת הבע"ד כמבואר במ"א על פסוק ותתפשהו בבגדו והבעל תפלה לא הקפיד ע"ז דייקא כלל ואעפ"כ מבואר לקמן שכשהי' מבין הבעל תפלה באחד מאנשיו שהוא צריך לעבודת ה' שיהיה מלובש במלבושי זהב היה מספיק לו אך ממילא מובן כי זה רק ליחידי סגולה אבל רוב בני אדם בוודאי יותר נכון הדרך לפניהם שלא להקפיד על בגדים כלל בפרט כל זמן שלא הגיעו למדריגה גדולה ועשירות רב ואם ירצה השי"ת לטובתם שילכו מלובשים בבגדים יקרים כי מסוגל להם לעבודת ה' אין מעצור לה' להושיע ולהשפיע להם הון רב, אבל הם בעצמם צריכים ליזהר ולקשר לעצמם בדעתם היטב שעל בגדים אין צריכין להקפיד כלל כנ"ל וכן על שאר צרכי האדם כגון אכילה ושתיה ג"כ אין להקפיד כמבואר שם שבמקום זה שהיה יושב שם הבעל תפלה היה שם נהר לפניו ואילנות ופירות והיו אוכלים מן הפירות: והנה מובן בפנים איך שבני הישוב היו אורבים על הבעל תפלה לתפסו וזה מחמת שנתבלבל העולם ונתעו בדעות משובשות שלהם כ"כ, עד שמי שהוא מקורב אל התכלית האמת ומדבר כנגד סברותיהם המוטעות ועסק לקרב בני אדם לעבודת השי"ת, אורבים עליו ללכדו ולתפסו ע"כ צריך להתנהג בזה בחכמה גדולה כמבואר בפנים התנהגות הבעל תפלה בזה:
And according to its simple meaning too, it explains in each and every episode a moral lesson and a straight path — and it tells in general of almost all kinds of false arguments and erroneous reasonings found in the world, and their clarification and rectification. The Baal Tefillah [Master of Prayer — the central figure of this story] — all of whose affairs and thoughts and deeds were only for the sake of the true and eternal purpose — was occupied constantly with prayers, and so forth, and lived outside of settled civilization, only regularly entering the settlement to bring human beings close to the service of G-d. Whoever agreed with him he immediately led outside of the settlement — for most of the civilized world as it currently exists, before the completion of the ultimate rectification, is very far from the true purpose, as it is said: "For most of their deeds are vanity" and so forth. The ways of the Baal Tefillah and his people were almost entirely the opposite of the customs of settled civilization. Therefore fasting and affliction among them was a greater pleasure than all the pleasures of the world, as explained below regarding this. The story of civilized society — most of whom are drawn after the vanities of the world and its pleasures and desires — explains why the place of the Baal Tefillah and his people was outside of civilization.
והנה מבואר בפנים מיני דרכים והנהגות זרות ודעות רעות שנשתבשו בהם בני העולם אחר בלבול הרוח סערה וביותר מאריך לבאר מענין המדינה שנפלו מאד לתאוות ממון וכו' מלבד מהפנימיות הגדול שיש בכל הסיפורים האלה ושרשי הדברים מאין נמשכו ונשתלשלו כל מיני הטעיות ושיבושים אלו שנשתבש העולם בהם כ"כ, לבד מכל זה המעיין ישפוט בצדק כי אין כל זה סיפור שכבר היה לעולמים רק כך מתנהג העולם גם עכשיו עם כל הפרטים המבוארים שם ויש שהתגברו עליו ביותר הטעיות ושיבושים הנמשכים מכת זו שבחרו להם זאת לתכלית ויש שהתגברו עליהם שיבושים אחרים של כת אחרת ביותר וכן יש בזה שינויים רבים לפי שינוי המקומות והזמנים כי לפעמים גם על אדם אחד בזמן זה מתגבר עליו מדה רעה זה ודעה זרה זו ביותר ובזמן אחר מתגבר עליו מדה אחרת ודעה אחרת ודעה משובשת אחרת, הכלל שע"י כל זה רחוקים העולם מהתכלית האמיתי כ"כ כ"כ עד שארז"ל ראיתי בני עליה והמה מועטים, וע"כ כל המעיין בסיפור זה בעין האמת ובלב נבון ומחשבה ישרה וטהורה ילמוד מכל זה מוסר השכל וצדק איך שיזהר בנפשו מאד שלא להכשל ולהתעות בדרכים התועים האלה רק אדרבא יפשפש במעשיו אולי כבר נתעה ונשתבש באיזה כיעור ח"ו, יזרז עצמו לברוח ולצאת ממנו ולשוב בתשובה שלימה, ולברר לעצמו טעותו ושיבוש דעתו ע"י כל המובן מסיפור הנורא הזה ומשאר דברי רז"ל הק' והנאמנים הנאמרים בצדק ובמשפט אמת וישר:
And so it is even now: one who truly wishes to contemplate his purpose — beyond the need to engage much in hisbodidus [private, intimate conversation with G-d] — even when he is within civilization and must mingle with people who are entirely distant from the purpose, he should be careful that at least in his thoughts he should be outside the settlement, and distance his thoughts and mind and all his conduct from all the strange ways and foreign character traits and wrong outlooks and false reasoning so prevalent and common among most of the settlement's inhabitants.
עוד מובן מסיפור זה כמה צריכין להתחזק לעסוק בעסק זה לדבר עם בני אדם מענין התכלית האמת ולהוציאם מטעותם, ואף אם יש לו עי"ז שונאים ואורבים עליו לתפסו, ואף אם נדמה לו שאינו פועל כלום אצלם בדיבוריו ואינם נשמעים אצלם כלל אעפ"כ הוא יעשה את שלו ויתחזק לעסוק בזה וידבר עמהם עוד הפעם ופעמים הרבה מאד, עד אשר אפילו אם יהיו לו עי"ז יגיעות גדולות ויעבור זמן הרבה שיעסוק עמהם ולא יפעל אצלם בשלימות שום דבר כלל: רק שעכ"פ יהיה מובן מתוך דבריהם שכבר יש בלבם איזה ספק קצת אולי כנים דבריו שהעיקר הוא לעסוק ולהשתדל בשביל התכלית האמת, אף שבפועל ממש לא יראה מהם עדיין שום דבר הנוטה לזה רק אדרבא מתנהגים כהנהגתם הראשונה, אעפ"כ גם דיבורים אלו שישמע מהם שכבר מסופקים קצת בענין זה, גם זה יהיה חביב ויקר בעיניו מאד כמוצא שלל רב מאחר שהמובן אצלו שכבר התחילו הדברים ליכנס באזניהם קצת ולבלבל אותם ולעשות להם איזה ספק עכ"פ, שלא יהיו חזקים כ"כ בשיבושי דעותיהם, ויבטח בהשי"ת כי סוף כל סוף יגמור עי"ז כל ענין התיקון בשלימות:
And perhaps this is also included in what is explained below — that through the great storm-wind the whole world was confused, and what had been wilderness became settlement — for now, in our many sins, most of the settlement's inhabitants are greatly straying from the path of truth and are literally in the aspect of "They wandered in the wilderness in a desolate path, finding no inhabited city" [Psalms 107:4] — and moreover they do not even feel that they are wandering in a wilderness; on the contrary, it seems to them that this is the essential civilization.
ושאר כל עניני הסיפור בפרט מענין הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו ואיך שהראה לכל אחד מאנשיו דרך מהיכן לקבל כחו וענין היד שהיתה אצל המלך שהוא הלאנד קארט של כל העולמות ואיך שנתפזרו כולם ע"י הרוח סערה וכו', ואיך שאח"כ נתקבצו כולם ועי"ז נתתקן כל העולם וענין הדרך של הגבור להחרב התלוי' באויר שמשם מקבל כחו ושרק ע"י דרך זה יכולים לתקן ולהוציא מתאוות ממון ע"י המאכלים שמתבשלים בהקעך ע"י הצינורות הנמשכין אליה מן ההר של אש שרובץ עליו הארי ושאר כל פרטי הענינים המבוארים בפנים ואיך שכל הסיפור הזה מרומז בישעי' קאפיטל ל"א וכו' הגם כי אין לנו שום השגה ושום התנוצצות הדעת בכל זה אעפ"כ מובן וגלוי לעין הכל בחוש ממש כי כולם דברים נפלאים ונוראים מאד לא יכילם כל רעיון ומתעורר תשוקה נפלאה לעבודת ה' לכל מעיין בהם מי ראה כזאת מי שמע כאלה:
Therefore the Baal Tefillah had to dwell with his people outside of civilization. And regarding garments he had no concerns at all — for most of the world burns with desire for expensive garments, and through this they are even more ensnared in the net of the Adversary. The Baal Tefillah had no concern for this precisely. Yet it is explained below that when the Baal Tefillah recognized that one of his people needed, for his service of G-d, to be clothed in golden garments, he would provide for him accordingly.
(לקוטי עצות מהדורא בתרא (יראה ועבודת ה' מ') הכל מוכרחים להודות שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל כי הכל מודים שהעיקר הוא התכלית אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו' והמלך והמלכה וכו' וכל אנשיו נתפרדו ונתפזרו וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית קצת מהם אמרו שעיקר התכלית הוא כבוד להיות רודף ביותר ח"ו אחרי הכבוד ולהשיגו והיה להם הוכחות וראיות וסברות ע"ז, וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירות הלב, וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל, וכן כל הכתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית כמבואר כ"ז בפנים, וכל כת מהם בכל מדה או תאוה שבחרו להם להתכלית בוודאי היו משוקעים בה מאד כי מלבד שטבע האדם בעצמו נמשך אחר תאוות ומדות רעות מלבד זה היה הדבר אצלם כמו אמונה שזה הוא התכלית כפי מה שבחרו כל כת מהם לעצמם לפי דעתם הנבוכה, וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לע"ז ואלקות גמור ח"ו והיו מקריבין עצמם לקרבנות להע"ז של ממון ובאמת אע"פ שמכל התאוות רעות קשה מאד להוציא את האדם המשוקע בהם, בפרט כשמושרש בהם כ"כ עד שנעשו אצלו כמו אמונה ותכלית, אך יותר קשה מכולם הוא להוציא ולתקן את אלו הנופלים ומשוקעים ביותר בתאוות ממון, כי משם קשה מאד להוציאם וכמב"פ ובאמת אע"פ שכמעט רוב בני אדם כל אחד מהם כלול מהרע של כל הכתות ודעתו משובשת ומבולבלת מכל מיני שיבושים הנ"ל ופעם מתגרה בו מדה זו ותאוה זאת ביותר ופעם אחר מתגרה בו תאוה ומדה אחרת אעפ"כ גם בכלל בני אדם יש ג"כ חילוקים גדולים בין אדם לחבירו זה לוהט אחרי רדיפת הכבוד ביותר וזה מתגבר בו בטבעו הכעס והרציחה ביותר וכיוצא בכל המדות הנ"ל ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת, ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלה ולהיות עניו ושפל ברך וכו', (על דרך שאמרו רז"ל תפלת השפל אינה נמאסת, סוטה י"ד) ובחרו להם הבעל תפלה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד, וע"י הבע"ת והכת שלו הנ"ל ובזכות ריבוי תפלותיהם הק' נתקבצו המלך ואנשיו, וכל הכתות הנ"ל יצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם כולו לתכלית תיקונו בשלימות:
But it is self-evident that this is only for unique and singular individuals. For most people, certainly the better path is not to concern themselves about garments at all — especially until they have not reached a high level and great wealth. And if G-d desires their benefit, that they go clothed in precious garments because it is a segulah for them in G-d's service, there is no obstacle before G-d to save and bestow upon them great wealth. Regarding the various kinds of false thinking and erroneous outlooks of the settlement's inhabitants following the great storm-wind's confusion — the thoughtful reader will judge truly that all this is not a story that already occurred at some time. Rather, so does the world conduct itself even now, with all the specific details mentioned there. There are those upon whom the errors and confusions of one group intensified, and there are those upon whom the errors of another group intensified. And there are also many variations depending on differences of place and time.
(שם ממון פרנסה כ"א) צריכין ליזהר ביותר שלא להיות להוט אחר תאוות ממון כי יש שלהוטים כ"כ אחר הממון ומשוקעים בזה ביותר עד שכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון ומי שאין לו רק ממון מעט ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם כפי שטות דעתם ונחשב ביניהם רק כמו חיה ועוף וכן מי שיש לו ממון הרבה ביותר הוא בעיניהם כמו למעלה מגדר אדם רק בבחי' כוכב או מזל או מלאך עד שיש להם כ"כ ממון הרבה ביותר עד שנחשבים אצלם כמעט כמו אלקות גמור וע"ז ח"ו, וכ"כ נכנסו הרבה מבני העולם בשטות וטעות הזה של תאוות ממון עד שהעניים וחסרי הממון נפלו בעיני עצמן ובדעתם כ"כ נגד העשירים ובעלי הממון עד שכמעט שמקריבין עצמן לקרבן אליהם מחמת ההתבטלות שיש להם בפני ריבוי הממון שלהם ובאמת לא כן הוא וכמו שאמר הכתוב ומה לעני יודע להלוך נגד החיים כי גם העני בכלל בני אדם יחשב כמו העשיר, וגם העשירים הם רק בני אדם וכמו חציר ימלו ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' ובאמת יש בני אדם שמשוקעים כ"כ בתאוות הממון עד שמי שבא להוכיח להם שתאוות ממון הוא שטות והממון אינו תכלית כלל אז לא די שאין דבריו נשמעין אצלו כלל אף גם שהוא אצלם כמו מי שמדבר נגד האמונה, כי הממון הוא אצלם עיקר התכלית והאמונה ח"ו ובאמת אלו הנופלים לתאוות ממון קשה מאד להוציאם מזה יותר מכל הנופלים לשאר התאוות ר"ל אם לא ע"י הדרך המבואר בפנים:
The overarching principle: through all of this the world is very, very far from the true purpose. And therefore every person who examines this story with the eye of truth and with a discerning, upright, and pure heart will take from all this a moral lesson and a lesson in righteousness — to guard his own soul very carefully from stumbling and straying in these straying ways. And rather, he should examine his deeds — perhaps he has already strayed and become confused in some ugliness — and quickly rouse himself to flee from it and return in full repentance, and to clarify for himself his error and confusion of mind through all that is understood from this awesome story.
(שם כב) יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים כמובן) שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תיכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם ג"כ על שהיו קטנים כ"כ בעיני עצמם מחמת חיסרון הממון כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה, וע"כ העשירים מתביישים עוד ביותר, וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחבירו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה כי מאכלים אלו הנ"ל יש להם סגולה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכים אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהי' לעתיד ב"ב:
(Tzadik §87) This Tzadik can provide to each and every one of his close ones what that person needs — knowing each individual's spiritual requirement. (Tefillah §24) The greatness of the holiness of prayer surpasses all, for the Baal Tefillah was a great and holy Tzadik in all good qualities and in every virtue of righteousness — yet his essential name was called "Baal Tefillah," and he composed many compositions on prayer.
(שם צדיק פ') הצדיק האמת העוסק לקרב ב"א לעבודת השי"ת יושב עם אנשיו חוץ לישוב היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפוך ממש מדרכי הישוב אשר מעשיהם תהו ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן, אבל להצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכ"ז לגמרי ומסתפקים במה שיש להם ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפלה ושירות ותשבחות להשי"ת ותשובה ווידוים ותעניתים וכו' ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה' שנדמה לרוב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת בפרט סיגופים ותעניתים וכיוצא, אבל אצלם כ"ז יקר מכל התענוגים שבעולם כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם אך אע"פ שהם יושבים חוץ לישוב אעפ"כ נכנסים ג"כ בכ"פ אל הישוב כדי לקרב עוד ב"א לעבודת ה' ומתנהגים בזה בחכמה גדולה כמבואר בפנים:
And precisely he merited to pass through all the stations of the King's men — and all the King's men themselves, each of whom was an awesome and wondrous innovation, each according to his level — all of them nonetheless declared that everything that resulted in the King gathering with his people and the world being completely rectified was solely through the Baal Tefillah and through the multitude of his holy prayers.
(שם פז) זה הצדיק הנ"ל יכול להספיק לכאו"א מהמקורבים אליו מה שצריך לו ואם הוא מבין באחד מאנשיו שלפי מוחו הוא צריך לעבודת ה' שיהיה מלובש במלבושים יקרים מאד הוא מספיק לו, וכן לפעמים להיפוך דהיינו שיתקרב אליו איזה עשיר והוא מוציאו מן הישוב כנ"ל ומנהיגו שם בבגדים פחותים והכלל כי הוא יודע צורך הספקת כל אחד ואחד וכך הוא מספיק לו ומנהיג אותו כנ"ל:
From the very beginning of the story — the King who handed over his kingdom to his only son — one understands how a person must strengthen himself to be in joy always, even in times of descent from kingship, G-d forbid. (And one who cannot strengthen himself in joy even in times of descent — it is fitting and right that he descended from his level, since he cannot strengthen himself in joy in the time of the descent.)
(שם תפלה כד) גודל מעלת קדושת התפלה שעולה על הכל כי הלא הבעל תפלה שהיה צדיק גדול וקדוש מאד בכל המדות טובות ובכל מעלת הצדקות ואעפ"כ עיקר שמו נקרא בעל תפלה וחיבר חיבורים הרבה בענין התפלה וסידר לתלמידיו דרך נכון בזה, והוא דייקא זכה לעבור על המקומות של כל אנשי המלך, וכל אנשי המלך בעצמם שכ"א מהם היה חידוש נורא ונפלא כ"א כפי בחינתו ומדתו, אעפ"כ כולם הודו ואמרו שמה שנתקבץ המלך עם אנשיו ונתתקן העולם בשלימות, הכל הוא רק בזכות הבעל תפלה ובזכות ריבוי תפלותיו הקדושות, וכן טהרת כל העולם ותיקונו כל כת וכת כפי בחינתה היתה רק ע"י הבעל תפלה הנ"ל:
(Tochachah §7) Although it is certainly the main priority to endeavor that great people draw close — sages, wealthy, and distinguished — nonetheless, because the Adversary intensifies especially against the closeness of the great, and arranges many obstacles for this, the Tzadik
(שם תוכחה ז) זה העוסק לקרב ב"א לעבודת ה' אע"פ שבאמת בוודאי העיקר להשתדל שיתקרבו אנשים גדולים אנשי שם דהיינו חכמים עשירים מיוחסים, כי אנשים כאלו יש להם מעלה יתירה וגבוה גם מצד נשמתם וגם כי כשזוכין לקרב אנשים כאלו אזי הקטנים במעלה מתקרבים ממילא כמובן וכמבואר מזה במ"א אך אעפ"כ מחמת שהבע"ד מתגבר ע"ז מאד והעיקר על התקרבות הגדולים, ומזמין ע"ז כמה וכמה מניעות ע"כ גם זה הצדיק האמת המתחיל לעסוק בזה לקרב ב"א לעבודת ה' מוכרח ג"כ בהתחלה ראשונה לעסוק תחלה עם הקטנים במעלה דהיינו עם העניים וכיוצא, ולדבר על לבם לעוררם להשי"ת ולהסביר להם היטב שאין שום תכלית מכל העולם כולו רק לעסוק בעבודת ה' כל ימי חייו וכיוצא בדברים האלה, עד שנכנסין דבריו באזניהם ונתרצין בכל לבבם ובכל נפשם להתחבר עמו ואז הוא לוקח אותם ומוליכם למקומו שהוא חוץ לישוב (וכמבואר לעיל ביאור הענין של חוץ לישוב) ואח"כ כשאלו המקורבים זוכים לקבל דבריו באמת ועוסקים רק בתפלות וכו' ותעניתים וכו' עד שנמצאים גם ביניהם איזה אנשים שהם ראוים ג"כ לקרב ב"א לעבודת ה', אז נותן להם הצדיק רשות לכנוס ג"כ להישוב ולעסוק בענין זה עד שנתרבה ונתגדל הקיבוץ של הצדיק הנ"ל ועושה רושם גדול בעולם:
who begins to engage in bringing people close to G-d is also compelled in his initial beginnings to engage first with those lesser in stature — the poor and the like — and to speak to their hearts and arouse them to G-d, until his words enter their ears and they agree wholeheartedly to join with him. Then he takes them and leads them to his place outside the settlement.
(שם אות ח) זה הצדיק שהוא בחי' הבע"ת שעוסק לקרב ב"א לעבודת ה', הוא מתנהג בזה בחכמה גדולה ומשנה ומחליף עצמו אצל כל או"א בשינוי אחר כמבואר בפנים וכן כשהוא מבין שלא יפעל כלום הוא מסבב בדיבורים אחרים ומעלים כוונתו הטובה כמב"פ וכל זה כדי שלא יכירו אותו כי זה הוא כי אז אפשר שלא יכנסו דבריו כלל באזני השומע ולא יאבה לדבר עמו ולשמוע דבריו כלל מחמת גודל תוקף התגברות הארס הרע המושרש בלב כמה ב"א עד שעי"ז תיכף כשמתחילין לדבר עמהם ולקרבם אל הטוב, אזי מתעורר הרע ח"ו לעומת זה עד שעי"ז לא די שאינם שומעים לדבריו הנעימים אף גם לפעמים מתעוררים כנגדו בשנאה ומלחמה גדולה וכמובן גם בדברי רז"ל, ובשביל זה מוכרח הצדיק לשנות עצמו ולהעלים כוונתו הטובה כמב"פ:
The general theme of the Beggars encompasses almost the entirety of the shi'ur komah [the mystical measurement of the spiritual "stature"]. The first was blind; the second was deaf; the third was a stutterer; the fourth had a twisted neck; the fifth was a hunchback; the sixth had no hands; and the seventh had no feet. Yet in truth each was complete in all those limbs in a supreme wholeness beyond which no greater wholeness exists — rather, precisely because of the exceedingly great perfection, excellence, and the awesomeness of their high level, and because of the great intensification of this world's concealment, they appeared to the world's eyes as blind, deaf, and so forth. And it is also understood there the force of this world's concealment and hiddenness — that even so holy and wondrous a wedding, compounded of such awesome and wondrous stories, had its site of chupah [the wedding canopy] and wedding in a large pit covered with reeds and earth and garbage, and the feast was from food collected from the nobles' birthday celebrations. And yet this wedding was celebrated with great, awesome, and wondrous joy and an awesome and wondrous revelation.
Loading comments…