א-קלא

פַּעַם-אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַמְחַקְּרִים חוֹלְקִים זֶה עִם זֶה. כַּת אַחַת אוֹמֶרֶת, שֶׁהַגַּלְגַּלִּים חוֹזְרִים וְסוֹבְבִים וְהוֹלְכִים, וְכַת אַחַת אוֹמֶרֶת, שֶׁהַגַּלְגַּלִּים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם, וְהָאָרֶץ מְסַבֶּבֶת וְחוֹזֶרֶת. וְזֶה שֶׁלֹּא נוֹפֵל הָעוֹלָם בְּהַסְּבִיבָה, הִיא מֵחֲמַת הַמְּהִירוּת מְאֹד. וְהָא רְאָיָה, כְּשֶׁיִּקַּח אָדָם דָּבָר עָגֹל, וְיַעֲמִיד בְּתוֹכָהּ כְּלִי מָלֵא מַיִם, וִיסַבֵּב אוֹתוֹ הָעִגּוּל בִּמְהִירוּת, אֲזַי יַעֲמֹד הַכְּלִי כְּמוֹ שֶׁהָיָה וְלֹא יִפֹּל לָאָרֶץ אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת מִן הַמַּיִם – כֵּן הוּא זֶה, מֵחֲמַת שֶׁהָאָרֶץ מְסַבֶּבֶת בִּמְהִירוּת גָּדוֹל עוֹמֵד הָעוֹלָם בִּמְקוֹמוֹ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ כֵּן בֶּאֱמֶת, רַק הָאֱמֶת הוּא כַּדֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאָמַר הַפָּסוּק: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת (קֹהֶלֶת א, ד. וְעַיֵּן בְּשִׁיר רַבֵּנוּ בד"ה נִשְׁאֶרֶת עוֹמֶדֶת וְכוּ'). (יְמֵי מוֹהַרְנַ"תְּ בְּהַשְׁמָטוֹת שׁוֹנוֹת ב).