א-קלח

הִנֵּה שָׁמַעְתִּי מִפִּי יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק, מוֹרֵינוּ הָרַב גֵּרְשׁוֹן, שֶׁנִּמְצָא בְּיַד יְדִידִי הָרַבָּנִי, מוֹרֵינוּ הָרַב בֶּער מִלִּיפִיוִויץ, כְּתָבִים בִּכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּכֵן תִּרְאוּ לְקַבֵּל מֵאִתּוֹ וּלְשָׁלְחָם לְיָדִי מִיָּד, כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַכְּתָבִים הָאֵלּוּ הֵם שֶׁלִּי, שֶׁקִּבַּלְתִּים בְּעַצְמִי מִיַּד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי אֵין מִי שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי-אִם אָנֹכִי, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, וַאֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם מְאֹד לְעִנְיַן סִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיַגִּיעַ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל בְּכַמָּה עִנְיָנִים וּזְכוּת הָרַבִּים, וְאֵלָיו אֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, עַל-כֵּן יִרְאֶה לְשָׁלְחָם לִי מִיָּד, וַאֲנִי אֶתֵּן לוֹ בְּעַד זֶה שַׁאֲרֵי עִנְיָנִים הַנִּצְרָכִים לוֹ, דְּהַיְינוּ: תְּפִלּוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ וּתְפִלּוֹת שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ עֲדַיִן רַק הֵם בִּכְתָב וְעוֹד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, נָא מְאֹד לְבַל יְשַׁנֶּה אַחֲרֵי דְּבָרִי, כִּי בֶּאֱמֶת הֵם שֶׁלִּי וְאֵינִי מוֹחֲלָם לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא קִבְּלָם מִיָּדִי מַמָּשׁ, מִמִּי שֶׁקִּבְּלָם הֵם שֶׁלִּי, כִּי מִיָּדִי בָּאוּ לְיַד הַחֲבֵרִים אַנַ"שׁ וְנִתְגַּלְגְּלוּ מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ, וּבֶאֱמֶת לֹא נְתַתִּים לְשׁוּם אָדָם, כִּי-אִם לְהַעְתִּיקָם וּלְהַחֲזִירָם לִי מִיָּד. (שָׁם י"ז).