א-רכו

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה פָּשְׂתָה הַנֶּגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת גַּם בִּמְדִינָתֵינוּ, וּבִימֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הִתְחִילָה לִצְמוֹחַ הַנֶּגַע הַזֹּאת בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת וּכְבָר הָיוּ אָז בְּאוּמִין קְצַת אֲנָשִׁים קַלֵּי עוֹלָם שֶׁנִּלְכְּדוּ גַּם כֵּן בַּמְּצוּדָה הַזֹּאת. וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ קְצַת עֵסֶק עִמָּהֶם, הַגַּם שֶׁלֹּא הָיָה בְּדֶרֶךְ וִכּוּחַ וְתוֹכָחָה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן קְצַת מֵהֶם נִמְשְׁכוּ מְאֹד אַחַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִתְבַּטְּלוּ וְנִכְנְעוּ לְפָנָיו מְאֹד עַד שֶׁאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא שֶׁאִם לֹא הָיָה נִסְתַּלֵּק רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּקִירוּב הַזְּמַן כָּל כַּךְ מִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמִין אֲזַי הָיוּ גַּם הֵם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה וְכוּ'. (שָׁם ח, ד).