א-שכב

פַּעַם-אַחַת הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: "מַה זֶּה קוֹל דְּפִיקוֹת שֶׁאָנֹכִי שׁוֹמֵעַ? לֵךְ וּרְאֵה"! וְאָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי. יָצָאתִי הַחוּצָה וְלֹא שָׁמַעְתִּי כְּלוּם... הָלַכְתִּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁאַלְתִּי אֶת פִּי אֵיזֶה אֲנָשִׁים: מַה זֶּה קוֹל הַדְּפִיקוֹת? וְאָמְרוּ לִי שֶׁמּשֶׁה הֶענְיֶעס בּוֹנֶה הַאבָּארֶע, (=בִּיתַן). וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, אָמַר לִי: "אַה אַה, הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה! הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה"! אַחַר כַּמָּה שָׁנִים כְּבָר אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה לִי אֵיזֶה דָּבָר נָחוּץ לִהְיוֹת אֵצֶל משֶׁה הֶענְיֶעס. הָלַכְתִּי אֵלָיו וְלֹא מְצָאתִיהוּ בְּבֵיתוֹ, וּבְנֵי-בֵיתוֹ אָמְרוּ לִי שֶׁאֶפְשָׁר הוּא בַּהַאבָּארֶע. הָלַכְתִּי אֶל הַהַאבָּארֶע וּפָתַחְתִּי הַדֶּלֶת וּמְצָאתִיו עוֹבֵר עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. כְּשֶׁרָאִיתִי מַעֲשֶֹה זֶה נִזְכַּרְתִּי בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ: הַאבָּארֶע – עֲבֵרָה. תֵּכֶף הָלַכְתִּי לְהָרַב מִבְּרַסְלֶב לְסַפֶּר לוֹ. (שָׁם).