א-שכו

מַה שֶּׁצִּוָּה לַאֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ"ל, שֶׁכָּל הוֹרָאָה שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הָרַב דְּעִירוֹ, יֹאמַר תָּמִיד בְּהִפּוּךְ, וְכֵן הָיָה מְקַיֵּם אֲחִי זְקֵנִי הָרַב רְאוּבֵן יוֹסֵף הַנַּ"ל, שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא זָכַר בְּעַצְמוֹ אֶת פְּסַק הַהוֹרָאָה, אֲבָל מֵעֹצֶם רְאוֹתוֹ תָּמִיד עַיִן בְּעַיִן אֲמִתַּת דִּבְרֵי אַדְמוּ"ר זְצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְהִפּוּךְ מִדִּבְרֵי הָרַב הַנַּ"ל. וְכַאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת סִפְרֵי הַפּוֹסְקִים לְעַיֵּן כְּדִבְרֵי מִי הַפְּסָק, הָיוּ רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהָאֱמֶת כִּדְבָרָיו, עַד שֶׁבָּרַח הָרַב הַהוּא מִן הָעִיר עִם כָּל בְּנֵי-בֵיתוֹ בְּחֶרְפָּה וּבוּשָׁה גְדוֹלָה. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מִפִּי אָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם י"ט). (וע"ע להלן בח"ב סעיפים: קכח, קסב).