א-שמח

אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַמַּעֲשֶֹה, שֶׁהָיָה לָהּ כְּאֵב-שִׁנַּיִם, וְאָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שִֹמְחָה, וְאָמְרָה: "הֲלוֹא כּוֹאֵב לִי"? אָמַר לָהּ שֶׁתַּעֲשֶֹה אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ שְֹמֵחָה, וְאָמַר: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁתָּבוֹא מִזֶּה לְשִֹמְחָה כָּל-כָּךְ עַד שֶׁתְּרַקֵּד, וְאָז יִהְיֶה לָהּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הֲוָה, שֶׁהִגִּיעַ לָהּ שִֹמְחָה גְדוֹלָה עַד שֶׁבְּאֶמְצַע הַיּוֹם סָגְרָה הַ"לָאדִין" [=תְּרִיסִים] וְרָקְדָה וְנִתְרַפְּאָה. (שָׁם).