א-שסא

וַיִּסְעוּ חֲזָרָה לִבְּרֶסְלֶב, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְרַבִּי חַיִּים הַנַּ"ל: "הַיֶּלֶד שֶׁלִּי כְּבָר מֵת" וְכָךְ הֲוָה, כִּי כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם, מָצְאוּ שֶׁהַיֶּלֶד כְּבָר מֵת... וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִכְנֹס לְעִיר בְּרֶסְלֶב עַל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְשָׁלַח הָאִישׁ הַנַּ"ל לִבְּרֶסְלֶב לִקְנוֹת חַלָּה עַל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּסוֹד, שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע לְאִשְׁתּוֹ; אַךְ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיפֹה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה? כִּי יָדְעוּ מִתְּחִלָּה שֶׁנָּסַע עִמּוֹ, וְהֵשִׁיב לָהֶם בְּסוֹד. (שָׁם).