א-שסט

עַל אוֹדוֹת תּוֹעֶלֶת הַתְּפִלָּה וְכֵן לְעִנְיַן הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל הַצְּדָקָה וּשְׁאָר עֵצוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, דְּזִמְנִין דְּלָא שָׁמַע, וְגַם בְּזִמְנִין דְּשָׁמַע נִמְצָא שִׁנּוּיִים רַבִּים, כִּי לִפְעָמִים נִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְלִפְעָמִים מֻכְרָח לְהַרְבּוֹת בָּהּ מוּבָן לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי מִדִּבְרֵי מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּעַל-פֶּה, שֶׁהַתְּפִלָּה בְּאַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים בְּלִי דִּלּוּג בֵּינְתַיִם, מְסֻגֶּלֶת בְּיוֹתֵר לְהוֹצִיא אֶת הַבַּקָּשָׁה אֶל הַפֹּעַל. (אַנְשֵׁי מוֹהֲרַ"ן עַמּוּד צ'; וע"ע לקמן סעיף תרע"ז).