א-תיח

יָדוּעַ שֶׁהָעִקָּר שֶׁל כָּל תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְלָכֵן נִרְאָה בְּחוּשׁ כִּי בְּאִתְגַּלְיָא הָיְתָה עָלָיו מַחְלוֹקֶת פָּנִים וְאָחוֹר יוֹתֵר מֵעַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי בְּכָל מִינֵי מְסִירוֹת מָסְרוּהוּ, וּבְכָל מִינֵי חֵרוּפִים מֵקוֹלוֹת וּקְלָלוֹת בְּפָנָיו וּבִפְנֵי עֵינָיו חֵרְפוּהוּ וְקִלְלוּהוּ... בִּתְפִיסָה תָּפְסוּהוּ... וּמִבֵּיתוֹ גֵּרְשׁוּהוּ... וְגַם רָצוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהָרְגוֹ וְלַהֲמִיתוֹ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הִכִּיר אֲמִתָּתוֹ. (שָׁם אוֹת לט).