א-תמא

לִבִּי אוֹמֵר לִי מִכָּתְלֵי צֵרוּפֵי עוֹד כַּמָּה דְבָרִים בְּעַל-פֶּה, כִּי גְּזֵירַת הַכְּלָיָה שֶׁנִּמְצָא כָּעֵת לְמַעְלָה הוּא שֶׁנִּגְזְרָה בְּעֵת יְצִיאַת קְלִפַּת הַלָּצוֹן, שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות ב, ח): 'קָשָׁה לֵיצָנוּת שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִים וְסוֹפָן כְּלָיָה'. (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כב).