א-תקכט

כְּשֶׁגָּמַר רַבֵּנוּ זַ"ל תּוֹרָה ו' קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ' אָמַר: "אוּן אַמָאל גִּיט מֶען אַ פַּאטְשׁ", "פַּעַם נוֹתְנִים סְטִירָה". וְקִיֵּם זֹאת מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל, פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנַ"שׁ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד, וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אוֹתוֹ, וְאָז בָּא מוֹהַרְנַ"תְּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהִרְגִּישׁ זֹאת וְשָׁאַל עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ, עָנָה לוֹ אֶפְשָׁר גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי? וּבְתוֹךְ הַדִּבּוּרִים הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי, וּבָא לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַנַּ"ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּיכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי. (שם). (ע"ע להלן בח"ב סעיף תשמ"ט; וע"ע בח"ב סעיף רב"י, ובח"ד סעיף ל"ב).