א-תקמט

הָרַב, רַבִּי יִצְחָק מֵחַרְשִׁיוַואטֶע, שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הָיָה לוֹ אָח וּלְקָחוֹ לְחָתָן רֶאנְדַאר אֶחָד, שֶׁדָּר בִּכְפָר סָמוּךְ לִבְרֶסְלֶב וְרָצָה חוֹתְנוֹ, בַּעַל הָאַכְסַנְיָה, שֶׁיֵּשֵׁב עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, כִּי הָיָה בָּחוּר טוֹב, וְהוּא, כְּשֶׁהָיָה שָׁם, וְלֹא הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים נִתְבַּטֵּל מִלִּמּוּדוֹ וְהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ אֶל הַנָּהָר, וְהָיָה שָׁם נַפָּח אֶחָד, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ, וְהָיָה עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל עַל עֲבוֹדָתוֹ וְכֵן עַל הַדָּגִים שֶׁצּוֹדִין שָׁם, וְהָיָה עוֹמֵד כָּךְ לְלֹא מַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן וּלְלֹא חֲגוֹרָה. פַּעַם אַחַת נָסַע דֶּרֶךְ שָׁם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וּכְשֶׁרָאָה הָאַבְרֵךְ הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁעֲגָלָה עוֹבֶרֶת וְהִיא מְלֵאָה מֵאֲנָשִׁים וְעַל מַדְרֵגוֹת הָעֲגָלָה שֶׁמִּבַּחוּץ עוֹמְדִים אֲנָשִׁים מִכָּאן וּמִכָּאן הֵבִין שֶׁזֶּה "גּוּטֶער יוּד", וְעוֹד מְעַט יַעֲבֹר לְיָדוֹ, כִּי שָׁם הָיָה הַדֶּרֶךְ וְהִתְבַּיֵּשׁ שֶׁיִּרְאוּהוּ כָּךְ, וְעַל-כֵּן הִתְחִיל לָרוּץ לְבֵיתוֹ, אֲבָל תֵּכֶף רָמַז רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בְּיָדָיו שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ, וְהֻכְרַח לָבוֹא וּבִקֵּשׁ מִמֶנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּחוּצָה לָהֶם לְדַרְכָּם, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ כַּמָּה דְּרָכִים לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וּבֵין הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ, שָׁאַל אוֹתוֹ: מִי הוּא? וְעָנָה לוֹ, אָמַר רַבֵּנוּ: "אַזוֹי מַיין יִצְחָקְ'לְ'ס בְּרוּדֶער רָאוּי שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ? וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ מִסְתָּמָא לָקַח אוֹתְךָ חוֹתְנְךָ "פַאר דֶּעם גּוּטְן קִינְד" כְּדֵי שֶׁתִּלְמַד וְכוּ' וְאַתָּה מִתְבַּטֵּל וְיוֹצֵא לְהִסְתַּכֵּל עַל הַנַּפָּח וְהַדָּגִים וְכוּ'? עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא תְּשׁוּבָה וַחֲרָטָה וּבוּשָׁה, וּבָכָה הַרְבֵּה וּמֵאָז נַעֲשָׂה מַתְמִיד גָּדוֹל. וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל קֵרֵב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְאָמַר לוֹ אָז, תֵּדַע, שֶׁעִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכֵן הָוָה וּבָא אֶל רַבֵּנוּ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְהָיָה עָיֵף מֵהַדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִישֹׁן אֵצֶל הַשְּׁטִיבְּל שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל קֹדֶם הַ"זְּכֹר-בְּרִית".

בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָׁנָה, רָאָה שֶׁאנָשִׁים נִכְנָסִים עִם פִּדְיוֹנוֹת לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְיוֹצְאִים עִם עֵינַיִם בּוֹכִיוֹת וּפְנֵיהֶם אֲדֻמִּים מֵרֹב הַבְּכִי, וְשָׁאַל לְאַנַ"שׁ: מַה עוֹשִׂין שָׁם? הֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁעוֹשִׂין וִדּוּי דְּבָרִים, וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַה אֶעֱשֶׂה עַתָּה? כִּי רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּט מִזֶּה, וְהָיָה לוֹ חֲרָטָה עַל שֶׁבָּא, בְּלֵית בְּרֵרָה דָּחַף אֶת עַצְמוֹ לְהִכָּנֵס עִם עוֹד אֶחָד, וְתֵכֶף רָמַז רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְהָאֶחָד שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "נוּ", וְהָיָה נִרְאֶה כְּאֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ עַל מַה לְּהִתְוַדּוֹת, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, שְׁלשָׁה פְּעָמִים, אֱמוֹר הַיְינוּ: הִתְוַדֶּה, וְהוּא עָנָה בְּכָל פַּעַם אֵין לִי עַל מַה לְּהִתְוַדּוֹת... אָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: "מִיךְ וֶועסְטוּ נַארְן"? וַאֲחָזוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ, וְנָסַע אַחַר רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְבֵיתוֹ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס"א).