א-תקמח

מַעֲשֶׂה מִבַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁבָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְבֵיתָהּ לְבַקְּרָהּ, כִּי הָיְתָה חוֹלָה מְאֹד, וְיָשַׁב אֶצְלָהּ רַבֵּנוּ בְּצַעַר גָּדוֹל וְנִרְדַּם וּבָא אֵלָיו הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: "מַה אַתָּה כָּל-כָּךְ בְּצַעַר"? אָמַר אֵלָיו: "הֲלֹא בִּתִּי כָּל-כָּךְ חוֹלָה" אָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: "הֲלֹא כָּתוּב בִּתְהִלִּים" 'מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם' פֵּירוּשׁ: 'מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ' מַאן מַלְכֵי רַבָּנָן, 'וְעוֹשֶׂה חֶסֶד' הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְמִי שֶמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מֵהֶם לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם", זֶהוּ רַבֵּנוּ וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, שֶׁבָּאִים מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְסִפֵּר לָהּ אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א, וְנִתְרַפְּאָה. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סנ"ג).