א-תקפא

פַּעַם-אַחַת נָפַל בֶּן-מֶלֶךְ אֶחָד לְשִׁגָּעוֹן, שֶׁהוּא תַּרְנְגוֹל הוֹדוּ הַנִּקְרָא "הִנְדִּיק", וְצָרִיךְ הוּא לֵישֵׁב עָרֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְלִגְרֹר חֲתִיכוֹת לֶחֶם וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ הִנְדִּיק, וְכָל הָרוֹפְאִים נוֹאֲשׁוּ מִלַּעֲזֹר לוֹ וּלְרַפְּאוֹתוֹ מִזֶּה, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ בְּצַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, עַד שֶׁבָּא חָכָם אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְרַפְּאוֹתוֹ! וְהָלַךְ וְהִפְשִׁיט גַּם-כֵּן אֶת עַצְמוֹ עָרֹם וְיָשַׁב תַּחַת הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל בֶּן-הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל וְגַם כֵּן גָּרַר פֵּרוּרִים וַעֲצָמוֹת. וּשְׁאָלוֹ בֶּן-הַמֶּלֶךְ: "מִי אַתָּה? וּמַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה"? וְהֵשִׁיב לוֹ: "וּמַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה"? אָמַר לוֹ: "אֲנִי הִנְדִּיק"! אָמַר לוֹ: "אֲנִי גַּם-כֵּן הִנְדִיק"! וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד כָּךְ אֵיזֶה זְמַן, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ רְגִילִים זֶה עִם זֶה. וְאָז רָמַז הֶחָכָם לִבְנֵי-הַבַּיִת לְהַשְׁלִיךְ לָהֶם כֻּתָּנוֹת, וְאָמַר הֶחָכָם "הָאִנְדִּיק" לְבֶן-הַמֶּלֶךְ: "אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁהִנְדִיק אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ עִם כֻּתּוֹנֶת? יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָבוּשׁ כֻּתּוֹנֶת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יְהֵא הִנְדִיק כִּי בְּמָקוֹם אֶחָד רָאִיתִי הִנְדִּיקֶעס לְבוּשִׁים בְּכֻתָּנוֹת..." וְלָבְשׁוּ שְׁנֵיהֶם הַכֻּתֹּנֶת, וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם גַּם מִכְנָסַיִם. וְאָמַר לוֹ הֶחָכָם גַּם-כֵּן כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל: "אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁעִם מִכְנָסַיִם לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִנְדִיק?! וְכוּ'", עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַמִּכְנָסַיִם, וְכֵן עִם שְׁאָר הַבְּגָדִים. וְאַחַר-כָּךְ רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מַאֲכְלֵי אָדָם מֵהַשֻּׁלְחָן, וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אוֹכְלִים מַאֲכָלִים טוֹבִים כבר אינך הינדיק?! אפשר לאכול כאדם ולהיות הינדיק! "אִיז מֶען שׁוֹין קֵיין הִנְדִּיק נִישְׁט?! מֶען קֶען עֶסְן אוּן אוֹיךְ זַיין אַ הִנְדִיק"! וְאָכְלוּ. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לוֹ: "אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁהִנְדִיק מֻכְרָח לִהְיוֹת דַּוְקָא תַּחַת הַשֻׁלְחָן? יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִנְדִיק וְלִהְיוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן"! וְכֵן הִתְנַהֵג עִמּוֹ, עַד שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְזֶה בְּחִינַת, מַה שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (מדרש שוחר טוב קטז, ה) עַל הַפָּסוּק הַנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ה, יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" – 'אֲפִלּוּ מִן הַשּׁוֹטִים', וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לַמְּבִינִים.

אָמַר הַכּוֹתֵב (ר' שמואל הורביץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה): יְכוֹלִים לוֹמַר, שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הֲלֹא הוּא הִנְדִּיק הוּא מְלֻבָּשׁ בְּחָמְרִיּוּת וְכוּ', וּבְדֶרֶךְ זֶה יְכוֹלִים מְעַט מְעַט לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁנִּכְנָסִים לְגַמְרֵי. וְכֵן בְּהִתְקָרְבוּת אֲנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ זֶה, וְדַי לַמֵּבִין. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).