א-תקצד

לִבְסוֹף הִתְקָרְבוּ בִּשְׁלֵמוּת לְרַבֵּנוּ, עַד שֶׁבְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן לְחַיֵּי רַבֵּנוּ בְּאוּמַן שְׁנַת תקע"א הִתְפַּלְּלוּ יַחַד בְּקִבּוּץ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וּבָאָה שִׁפְחַת הִירְשׁ בֶּער לִקְרֹא לוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ לִשְׁתּוֹת קַאוֶוה וְכוּ', עָנָה וְאָמַר לָהּ: "זֶה לֹא", הַיְינוּ: קוֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר אֵינוֹ הוֹלֵךְ לִשְׁתּוֹת.

עִמּוֹ חָזַר מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֶת הַתּוֹרָה: "תִּקְעוּ תּוֹכָחָה" שֶׁבְּסִימָן ח' לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא, כִּי הָיָה דֹּחַק רַב בַּבַּיִת, וּמוֹהַרְנַ"תְּ מֵרֹב הַדֹּחַק הָיוּ רַק אָזְנָיו פּוֹנִים לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, כִּי עַל גּוּפוֹ הָיָה עָלָיו דֹּחַק אֲנָשִׁים, וְאֶת הִירְשׁ בֶּער לֹא דָּחֲקוּ כִּי יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְאָדָם נִכְבָּד, עַל-כֵּן שָׁמַע הֵיטֵב אֶת הַתּוֹרָה. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).