א-נד

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּתִקּוּנָהּ, הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַתְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁחָטָא וְיָשׁוּב וְיַחֲזֹר דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדְּחוּקִים לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲבָל אִם יִתְהַפֵּךְ גּוּפוֹ וְיִשְׁתַּנֶּה בִּבְחִינַת "תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ", שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יֵהָפְכוּ וִישַׁנּוּ גּוּפוֹ, דְּהַיְינוּ: שֶׁיָּמוּת וְיַחֲזֹר וְיִתְגַּלְגֵּל וְאַחַר-כָּךְ יָשׁוּב וְיִצְעַק אֶל ה', אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה הֲגוּנָה, כִּי צָרִיךְ לָשׁוּב בַּגּוּף הַזֶּה דַּיְקָא כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְיֵלֵךְ דֶּרֶךְ מָקוֹם הַצַּר וְהַדָּחוּק יִקְרָא וְיָשׁוּב אֶל ה' בֶּאֱמֶת, אָז יַרְחִיב לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר כְּהִלְכָתוֹ, הַיְינוּ: בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל. וְעַל-כֵּן אִם נִקֵּב צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַסְּתִימָה בְּמִינוֹ דַּיְקָא, כִּי בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁחָטָא יְתַקֵּן, כְּמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה וְכַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּבֵאוּר הֵיטֵב מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דְּבָרִים הַלָּלוּ. (שָׁם הִלְכוֹת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה א', ב').