א-תרלד

סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ זַצַ"ל, כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל "הָאבּ אִיךְ מַיין מֹחַ אִין גַּאנְצְן אַוֶועק גִּילֵייגְט, כְּאִלּוּ אֵין לִי שׁוּם שֵׂכֶל וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, הָאבּ אִיךְ נָאךְ אַ שְׁטִיקְל שֵׂכֶל, נָאךְ אַ דִּבּוּר נָאךְ אַ שְׁטִיקְל שֵׂכֶל. וְכֵן אָמְרוּ עָלָיו מִגְדּוֹלֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ, שֶׁזֶּה הַחִלּוּק בֵּין מוֹהַרְנַ"תְּ לִשְׁאָר תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, שֶׁגַּם הֵם יָדְעוּ, שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הוּא הָעִקָּר, אוּלָם הֵם גַּם-כֵּן מַשֶׁהוּ... "זֶענֶען עֶפִּיס..." וְיֵשׁ לָהֶם גַּם אֵיזוֹ דֵּעָה, אוּלָם מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יָדַע בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בִּלְעֲדֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵינוֹ כְּלוּם וּכְאַיִן מַמָּשׁ, אַשְׁרֵי לוֹ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).