א-תרמד

כְּשֶׁרָצָה מוֹהַרְנַ"תְּ לִסַּע לִבְרָאד בִּשְׁנוֹת ת"ר, כִּי הָיוּ לוֹ רְמָזִים מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לִסַּע לְשָׁם, וְרָצָה גַּם אָז לְהַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת", כִּי בִּמְדִינַת רוּסְיָא לֹא יָכְלוּ לְהַדְפִּיס, כִּי הָיוּ מֵהַשִּׁבְעָה סְפָרִים, שֶׁלֹּא הִרְשׁוּ הַמֶּמְשָׁלָה לְהַדְפִּיס, כְּמוֹ סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְסִפְרֵי הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא וְכוּ', וּמִטַּעַם שֶׁאמְרוּ, שֶׁעוֹשִׂין אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה... וְהֻצְרְכוּ לִנְסֹעַ לְהַדְפִּיסָם חוּץ לַמְּדִינָה. וְהִנֵּה אָז בִּשְׁנַת ת"ר דִּבְּרוּ בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּשָׁנָה זוֹ, וְאָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא בְּשָׁנָה זוֹ, וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁבִּשְׁנַת ת"ר יִפָּתְחוּן תַּרְעֵי דְּחָכְמְתָא, כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא: שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמֵּהַיּוֹם אִם יַתְחִיל אָדָם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה יוּכַל לִגְמֹר. וְנִתְעוֹרֵר אָז וְשָׁאַל אֶת הָרַב נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין אִם יִסַּע גַּם-כֵּן עִמּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁרַבִּי נַחְמָן לֹא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה יָרֵא לְהַרְאוֹת לְמוֹהַרְנַ"תְּ שׁוּם רֶמֶז נֶגֶד זֶה, כִּי תֵּכֶף לֹא יִרְצֶה יוֹתֵר לְדַבֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ אוֹדוֹת זֶה, עַל-כֵּן הֵשִׁיב לוֹ מִיָּד: "אַבִּי אִיךְ וֶועל נָאר אַ זְכִיָה הָאבְּן אַז אִיר זָאלְט מִיר מִיט נֶעמֶען" וְכֵן הֲוָה, שֶׁנָּסַע עִמּוֹ, וְנֶהֱנָה מִזֶּה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם ס"כ).