א-סה

גַּם זֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (חיי מוהר"ן, סימן רז) עַל עִנְיַן יְשִׁיבָתוֹ בְּאוּמַאן שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי" וְכוּ', דְּהַיְנוּ: כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת, דְּהַיְנוּ: נֶפֶשׁ אַחַת שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְנִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיסִין לִפְנִים גַּם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ מֻשְׁלָכִין בַּחוּץ בִּבְחִינַת: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת..." (איכה ד, א) כִּי עַכְשָׁיו כְּשֶׁנִּתְרַבִּין מְאֹד הַבָּתִּים, אֲזַי מִמֵּילָא נִכְנָסִין גַּם הֵם לִפְנִים וְכוּ' וְכוּ'. (שָׁם הִלְכוֹת בָּשָׂר בְּחָלָב ג', ד').