א-תשט

סִפֵּר רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי עוֹזֵר, שֶׁמוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעֵת זִקְנָתוֹ, הִקְפִּיד דַּיְיקָא שֶׁלֹּא יָלוּן יְחִידִי עַל הָאִיבֶּער שְׁטִיבְּל (=עלית הבית), וְאוֹתוֹ גִּדֵּל מוֹהַרְנַ"תְּ אַחַר פְּטִירַת אָבִיו, וּבִהְיוֹתוֹ נַעַר הָיָה לֹקְחוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ לָלוּן עִמּוֹ וּבְכָל פַּעַם הָיָה מִתְפָּאֵר, שֶׁעַתָּה יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֵיךְ שֶׁאוֹמֵר מוֹהַרְנַ"תְּ תִּקּוּן חֲצוֹת, וְלִרְאוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁאַחַר חֲצוֹת, וְעָשָׂה בִּמְכֻוָּן בְּשָׁכְבּוֹ עַל מִטָּתוֹ עָצַר עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ לִבְלִי לְהֵרָדֵם עַד שְׁעַת חֲצוֹת, וְאָז קָם מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְנִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מַדּוּעַ אֵינְךָ יָשֵׁן? וְכִסָּה אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה בֶּגֶד, וְתֵכֶף נָפַל עָלָיו שֵׁנָה, וְיָשַׁן עַד הַבֹּקֶר, וְכֵן הָיָה כַּמָּה לֵילוֹת. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם עמ': תק"א-תק"ב).