א-תשיז

מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר: "אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם, כְּשֶׁיָּשַׁב עִם אֲנָשִׁים שֶׁקֵּרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: תֵּדְעוּ, שֶׁכָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת יַנְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְזַרְעוֹ, לֹא הֶאֱמִין לוֹ אַף אֶחָד עַל זֶה. וּבְכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מַה שֶּׁיִּהְיֶה עוֹד לֶעָתִיד, תֵּדְעוּ, כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵינוּ יִוָּסְדוּ עוֹד יְשִׁיבוֹת, שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶם סִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל שם עמ' תק"ג-תק"ד).