א-תשכא

כְּשֶׁשָּׁמַע מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁטּוֹב שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד חֶדֶר מְיֻחָד לְהִתְבּוֹדְדוּת וּלְכָל פְּרָטֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ אַחַר זֶה, וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ לִבְנוֹת לוֹ אוֹיבֶּער שְׁטִיבְּל וְכוּ', [כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא גַּם בְּ"סֵפֶר הַמִּדּוֹת" (אות בית ח"ב, סעיף א'), שֶׁלָּדוּר בָּעֲלִיָּה טוֹב לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא], אֲבָל מֵרֹב עֲנִיּוּתוֹ חִשֵּׁב, כַּמָּה זְמַן יִצְטָרֵךְ לְבַלּוֹת עַל זֶה, עַד שֶׁיְּקַבֵּץ מָעוֹת לִבְנוֹתוֹ וְטִרְחַת הַבְּנִיָּה, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "וִויפְל תּוֹרָה אוּן תְּפִלָּה דַּארְף אִיךְ צוּלִיבּ דֶּעם אָנְוֶוערְן" וּבְכֵן לְעֵת עַתָּה מָצָא לְעַצְמוֹ עֵצָה לְהִסְתַּפֵּק בָּזֶה וְעָשָׂה לוֹ מְחִצָּה בַּחֶדֶר שֶׁדָּר בּוֹ, וּבְאֵלּוּ הַד' אַמּוֹת זָכָה לְחַבֵּר כָּל סֵפֶר הַתְּפִלּוֹת, שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, וְאַחַר-כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם הִסְתַּלְקוּתוֹ זַצַ"ל זָכָה לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ חֶדֶר בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים, עמ' ר"י).