ג-תל

רַבִּי מֵאִיר טֶעפְּלִיקֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל חֹדֶשׁ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם "סְעֻדַּת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ", פַּעַם פָּנָה לַחֲתָנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ וְהַזְמֵן לַסְּעֻדָּה אֶת רַבִּי יִצְחָק לֵיבּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם לֵךְ אֵלָיו לִפְנוֹת בֹּקֶר, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְדַבֵּר עִמּוֹ מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לְרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ בַּתְּפִלָּה". וְאָכֵן הָלַךְ אֵלָיו לְהַזְמִינוֹ אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה, וְכָךְ בֵּין דִּבּוּרָם אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק בֶּער: "נִלְמַד נָא אֵיזֶה מַאֲמָר מֵרַבֵּנוּ". שָׁאַל לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף: "אֵיזֶה מַאֲמָר"? עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק בֶּער: "הֵיכָן שֶׁהוּא, תּוֹדָה לַקֵּל, אֵיפֹה שֶׁאנַחְנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַסֵּפֶר שֶׁל רַבֵּנוּ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הוּא זוֹרֵחַ וּמֵאִיר לִי", "דַּאנְקְן גָּאט וִוי מִיר הֶעפִינֶען דֶּעם רֶעבִּינְס סֵפֶר שַׁיְינְט עֶס מִיר".]