ב- קפד

כְּשֶׁהָיָה רנ"ט בְּלֶעמְבֶּערְג סִפֵּר לוֹ בֶּן הָרַב מִלֶּעמְבֶּרְג, שֶׁבְּעֵת שֶׁשָּׁהָה רַבֵּנוּ שָׁם בְּלֶעמְבֶּרְג לִרְפוּאַת מַחֲלָתוֹ הָיָה מְמַעֵט מִלְדַבֵּר מֵסִבַּת מַחֲלָתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁהָיָה כְּבָר פּוֹתֵחַ לִפְעָמִים אֶת פִּיו הָיָה מַה לִּשְׁמוֹעַ, בִּפְרַט כְּשֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה, וּבִפְרַט כְּשֶׁהָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה נוֹרָא לְשׁוֹמְעוֹ, וְסִפֵּר שֶׁפַּעַם בְּעֵת הַסְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת אָמַר רַבֵּנוּ שֶׁיְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִבְחִין בֶּן הָרַב בְּאֶמְצַע הַסִּפּוּר שֶׁהִנֵּה מַמָּשׁ הוֹלֵךְ רַבֵּנוּ וְגוֹוֵעַ מִגּוֹדֶל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַדְבֵיקוּת וְהָלַךְ וְהִדְלִיק נֵר, כִּי כְּבָר הָיָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת רַבֵּנוּ מִסִּפּוּרוֹ, וּמַמָּשׁ הֶחֱיָה בָּזֶה אֶת רַבֵּנוּ עַד שֶׁאַחַר כַּךְ הוֹדָה לוֹ רַבֵּנוּ עַל דָּבָר זֶה.