ב-רכב

כַּיָּדוּעַ רָצָה רַבֵּנוּ שֶׁרַבִּי חַיְיקְל יַעֲזוֹב אֶת כָּל עֲסָקָיו וִיקַבֵּל מִשְׂרַת חֲזָנוּת, וְיִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה וּמִמַּה שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים, וּבְעֵת שֶׁאָמַר לוֹ זֹאת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: "אִם תִּסַּע עִמִּי לִבְרֶסְלֶב תִּהְיֶה אַתָּה חִדּוּשׁ בַּדָּבָר שֶׁלְּךָ, הַיְינוּ בַּחֲזָנוּת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלִּי"; כִּי הִמְשִׁיךְ לוֹ רַבֵּנוּ כֹּחַ הַנְּגִינָה מִשָּׁרְשָׁהּ, אוּלָם הוּא לֹא הִסְכִּים לָזֹאת [ומשום-כך נפלה חכמת הנגינה לקליפות (מוצרט וכדו')]. (וע"ע להלן בח"ה סעיף ס"ח ו-קמ"ד).