ב-רמב

תֵּיכֶף בִּכְנִיסָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לְעִיר בְּרַסְלֶב לָדוּר שָׁם, שָׁאַל אֶת אַנַ"שׁ מִבְּרַסְלֶב הֵיכָן נִמְצָא מָקוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹדְדוּת, וְאָמְרוּ לוֹ אַנַ"שׁ שֶׁנִּמְצָא מָקוֹם טוֹב, אוּלָם הוּא רָחוֹק מֵהָעִיר. וְשָׁאַל אוֹתָם רַבֵּנוּ: מֵהֵיכָן הוּא רָחוֹק מֵהַמּוֹחַ אוֹ מֵהַלֵּב? כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם, כַּמּוּבָא בְּלִקוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב סִימָן נו. וְהָלַךְ שָׁם רַבֵּנוּ לְהִתְבּוֹדֵד. זֶה הָיָה עֵמֶק עָמוֹק וּסְבִיבוֹ הָרִים. וּבָעֵמֶק הָיָה שָׁם מְעָרָה, וּלְשָׁם הָיָה הוֹלֵךְ רַבֵּנוּ לְהִתְבּוֹדֵד. אַנַ"שׁ הָיוּ נוֹהֲגִים לָלֶכֶת לְשָׁם לְהִתְבּוֹדְדוּת בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר וְכַיּוֹצֵא, וְהָיוּ מְכַנִּים אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת "מְעָרַת רַבֵּנוּ" ("דֶעם רֶעבִּינְס הֵייל").