ב-רנא

רַבֵּנוּ צִוָּה לְאַנַ"שׁ לִפְנֵי נִשּׂוּאָיו הַשְּׁנִיִּים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּחֲתֻנָּתוֹ כִּי אִם מִנְיַן אֲנָשִׁים בִּלְבַד. עַל הַחֲתֻנָּה בָּאוּ מִנְיַן אַנַ"שׁ, וְהָיוּ יַחַד אַחַד עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, כִּי אַנַ"שׁ הֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִנְיַן, כִּי הֵבִינוּ שֶׁכַּוָּנַת רַבֵּנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ מִנְיַן אֲנָשִׁים בִּלְעֲדֵי רַבֵּנוּ; אולם רַבֵּנוֹ לֹא הִסְכִּים לָזֶה, וְצִוָּה רַבֵּנוּ לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּעַל מַגִּיהַּ שֶׁהָיָה בֵּין הַבָּאִים, שֶׁיֵּצֵא הַחוּצָה, וְזֶה הָיָה פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁנִּפְגַע מִזֶּה מְאֹד. אַחַר-כַּךְ קָרָא לוֹ רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: "הֱיוֹת שֶׁבְּיוֹם הַחֻפָּה מוֹחֲלִין לוֹ לָאָדָם כָּל עֲוֹנוֹתָיו, וְלֹא הָיָה לִי שׁוּם עָוֹן שֶׁיִּמְחֲלוּ לִי, עַל-כֵּן צִוִּיתִי עָלֶיךָ לָצֵאת, וּמַדּוּעַ צִוִּיתִי דַוְוקָא לְךָ? - זֶה הִנְּךָ יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ" ! ...