ב-רס

לְרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד הָיָה הַדְרַת פָּנִים מֻפְלֶגֶת כָּל-כָּךְ, שֶׁפַּעַם כְּשֶׁנָּסַע הָרַב הַצַּדִּיק מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב בַּדֶּרֶךְ, וּבָא לְמוּלוֹ רַבִּי יִצְחָק, הִתְפַּעֵל הָרַב מִצּוּרָתוֹ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁשָּׁאַל: "לְאֵיזֶה צַדִּיק הוּא נוֹסֵעַ, וּלְמִי הוּא מְקֹרָב" ? וְעָנוּ לוֹ שֶׁהוּא מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, הִשְׁתּוֹמֵם הָרַב מְאֹד וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו: "הֲרֵי נוֹסֵעַ אֲנִי בַּדְּרָכִים, וּבְכֵן רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵיכָן שֶׁנִּמְצָא אֵיזֶה טוֹב חֲטָפוֹ רַבִּי נַחְמָן" ! - "אִיךְ פָאר דָּאךְ אַרוּם, זֵעה אִיךְ אָז וואוּ הֶעפִּיס רֶעכְטְס הָאט עֶר פַארְכַאפְּט". (אבני"ה ברזל).