ב-רצה

כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ בִּטְרָהוִויץ בַּחֲתוּנַת בְּנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, נִגְשָׁה אִשָׁה חֲצוּפָה אַחַת אֶל רַבֵּנוּ וְאָמְרָה לוֹ: "רַבִּי, תֵּן כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הָרַקְדָּנִים"! "רַבִּי גִּיט גֶעלְט פַאר טֶענְץ" ! וְזֶה הָיָה חוּצְפָּה גְדוֹלָה מִצִּדָּהּ, וְשָׁמְעוּ אַנַ"שׁ אֵיךְ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ עָלֶיהָ: "נַפְקָא" [- יַצְאָנִית]. הִיא הָיְתָה אָז מְעֻבֶּרֶת, וְאַחַר-כַּךְ נוֹלַד לָהּ בֵּן שֶׁהָיָה פּוֹשֵׁעַ גָּדוֹל כָּל-כַּךְ, עַד שֶׁתּוֹשָׁבֵי טְרָהוִויץ כִּינוּהוּ בְּשֵׁם "פִּנְחָסְ'ל שֵׁייגֶץ", וְאַנַ"שׁ יָדְעוּ עָלָיו עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַ"ל שֶׁאֵינוֹ בֶּן כָּשֵׁר. פִּנְחָסְ'ל הַזֶּה הָיָה מֵצִיק מְאֹד לְרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטְרָהוִויצָא, וּפַעַם הוֹצִיא עָלָיו קוֹל שֶׁרָאָהוּ לַעֲבוֹר עֲבֵירָה כִּבְיָכוֹל, וּכְשֶׁסִּפֵּר זֹאת לַאֲנָשִׁים מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר, אָמְרוּ לוֹ: "טִפֵּשׁ, מִי יַאֲמִין לְךָ"? נַעֲנָה לָהֶם: "אֶלֶף אֲנָשִׁים לֹא יַאֲמִינוּ, אוּלָם אֶחָד יַאֲמִין - וּכְבָר כְּדַאי לִי הַדָּבָר". לְאַחַר זְמַן שָׁלַח שְׁלִיחַ לְרַבִּי יִצְחָק שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, עָנָה לוֹ רַבִּי יִצְחָק: "הַשָּׁלוֹם שֶׁלָּנוּ הוּא שֶׁנִהְיֶה רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה" ! .