ב-דש

רַבֵּנוּ הָיָה נוֹהֵג לְהַאֲרִיךְ מְאֹד בִּתְפִלָּתוֹ בְּלֵיל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וּכְבָר יָדְעוּ אֲנַ"שׁ שֶׁאֵין לָהֶם לְהַמְתִּין עַל סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ, וְסִיְּמוּ אֶת הַתְּפִלָּה לְבַדָּם, וְהָלְכוּ לְבֵיתָם לֶאֱכוֹל סְעוּדַת הַחַג, לְאַחַר אֲכִילָתָם חָזְרוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וּמָצְאוּ עֲדַיִן אֶת רַבֵּנוּ עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי הֶאֱרִיךְ אָז כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּתְפִלָּתוֹ.