ג-קעב

שָׁמַע פַּעַם מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵיךְ שֶׁמִּתְאוֹנֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, הֱיוֹת שֶׁמִּתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ חַג הַפֶּסַח וַעֲדַיִן אֵין לוֹ מִצְרְכֵי הֶחָג לוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ וְאָמַר לוֹ בִּכְאֵב: "וְכִי מֵהֵיכָן אֶקַּח עֲבוּר הֶחָג", "ווּאוּ נֶעמֶט מֶען אוֹיף פֶּסַח"? פָּנָה אֵלָיו מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִחֲמוֹ: "עַל פֶּסַח יִהְיֶה לְךָ", כְּאוֹמֵר לוֹ: "אַל דְּאָגָה, אָחִי, אוּלָם אֵין זוֹכִים לָקַחַת אֶת "הַפֶּסַח" בְּעַצְמוֹ. כְּאוֹמֵר: זֹאת אֵינָהּ דְּאָגָה, הָעִקָּר הוּא הַדְּאָגָה הָרוּחָנִית, אֵיךְ זוֹכִים לִפְנִימִיּוּת הֶאָרַת פֶּסַח בְּעַצְמוֹ. כִּדְבָּעֵי, "אוֹיף פֶּסַח וֶועט זַיין, וִוי נֶעמט מֶען דֶּעם פֶּסַח אַלֵיין".