ג-שכט

נוֹהֵג הָיָה הָרַב מִטְּשֶׁערִין, בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה חֲתוּנָה בָּעִיר, לִהְיוֹת נֵעוֹר מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כִּי אָמַר לְעַצְמוֹ, הֲרֵי לְכַתְּחִלָּה הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת וְלִשְׂמֹּחַ בַּחֲתוּנָה עַד סוֹפָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּיָשְׁבִי בְּבֵיתִי מְחֻיָּב אֲנִי גַּם לִהְיוֹת נֵעוֹר וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. פַּעַם הָיְתָה חֲתוּנָה בָּעִיר וְלֹא הוֹדִיעוֹ מְשַׁמְּשׁוֹ עַל קִיּוּם חֲתוּנָה זוֹ, כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ אַחַר-כָּךְ מֵחֲתוּנָה זוֹ, שָׁאַל אֶת מְשַׁמְּשׁוֹ מִשּׁוּם מַה לֹא הוֹדַעְתַּנִּי מִשִּׂמְחַת הַחֲתֻנָּה? עָנָה לוֹ הַשַּׁמָּשׁ בֵּין כָּךְ הֲרֵי אֵין הָרַב נוֹהֵג לָלֶכֶת לְשִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה, גָּעַר הָרַב בִּמְשַׁמְּשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: "לָקַחְתָּ לִי לַיְלָה" "הָאסְט מִיר צוּגִינוּמֶען אַ נַאכְט", וְאָז נוֹדַע מִנְהָגוֹ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.