ג-שנח

כְּשֶׁנִּגַשׁ פַּעַם אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר טְשֶׁערִין בְּעַזּוּתוֹ, וְאָמַר בְּאָזְנֵי הָרַב אֶת 'בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר'. כְּשֶׁסִּיֵּם רָמַז לוֹ הָרַב בְּפִקְחוּתוֹ: הַמְשֵׁךְ נָא וֶאֱמוֹר הָלְאָה: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּצִילֵנִי וְכוּ' "מֵעַזֵּי פָּנִים" וּ"מֵעַזּוּת פָּנִים". כִּי הָיָה זֶה חוּצְפָּה וְדֶרֶךְ עַזּוּת מִצִּדּוֹ.