ג-שעו

רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ"תְּ, הָיָה נוֹתֵן לְרַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער שְׁמוֹנָה עָשָׂר זְהוּבִים לְפִדְיוֹן בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, עֲבוּר הוֹצָאוֹת הַקְּלוֹיז. (על"ת מכתבי ר' יצחק, מכתב י"ד).

כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהַרְנַ"תְּ, לֹא מָצְאוּ אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא-קַדִּישָׁא מְקוֹם קְבוּרָה עֲבוּרוֹ, עַד שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ וּמָצְאוּ מָקוֹם אֵצֶל קִבְרוֹ שֶׁל הָרַב הַ"בֵּית-יוֹסֵף", וְנִתְעוֹרְרָה בֵּינֵיהֶם שְׁאֵלָה הַאִם רָאוּי רַבִּי יִצְחָק שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ לְיַד הָרַב הַבֵּית-יוֹסֵף, וּפָנָה אֲלֵיהֶם מַאן-דְּהוּ וְאָמַר לָהֶם: "כֵּן, רָאוּי הוּא, כִּי אָבִיו מוֹהַרְנַ"תְּ חִבֵּר אֶת סְפָרָיו עַל הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ שֶׁחִבְּרוֹ מָרָן הַבֵּית-יוֹסֵף" וְנִטְמַן שָׁם. (וע"ע בח"ב סעיף תר"ד)