ה- קצח

רַבִּי נְיַיחֶא נֶכְדּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא'לֶה, תַּלְמִיד מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה אָדָם מְפֻנָּק מְאֹד עַד שֶׁלֹּא יָכֹל הָיָה לְהִתְוַעֵד עִם שׁוּם אָדָם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לְרֹב אַהֲבָתוֹ אֶת ראבר"נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה יָכֹל לָשֶׁבֶת וּלְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ זְמַן רַב. הוּא הָיָה לַמְדָן וְעוֹבֵד ה' גָּדוֹל וְעָשִׁיר. בְּעֵת שְׁהוּתוֹ בְּאוּמַאן הָיָה מִתְאַכְסֵן אֵצֶל רַבִּי יוֹנָה פְרֶענְקְל שֶׁהָיָה לוֹ מִקְוֶה בְּבֵיתוֹ. פַּעַם בִּהְיוֹתוֹ בְּאוּמַן נֶחֱלָה מְאֹד בְּמַחֲלַת הָרֵאוֹת, וּלְרֹב הַזְּהִירוּת לֹא נָתְנוּ לְאַף אָדָם לָגֶשֶׁת וּלְהִכָּנֵס אֵלָיו. כְּשֶׁנּוֹדַע מַחֲלָתוֹ לראבר"נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בָּא לְבַקְּרוֹ, וּכְשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁאֵין נוֹתְנִים לְאַף אֶחָד לְהִכָּנֵס אֵלָיו, אָמַר ראבר"נ לְהַמְטַפֵּל בּוֹ: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ שֶׁבְּנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין רוֹצֶה לְבַקְּרוֹ. כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ זֹאת צִוָּה שֶׁתֵּכֶף יַכְנִיסוּ אוֹתוֹ וּכְשֶׁנִּכְנַס שָׁהָה אֶצְלוֹ מֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת בְּדַבְּרָם יַחַד בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּשֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ ראבר"נ, שְׁאָלוּהוּ הַסּוֹבְבִים: מַה דִּבַּרְתָּ עִם 'הַזָּקֵן' הַזֶּה זְמַן רַב כָּל כָּךְ, נַעֲנָה וְאָמַר: אַתֶּם אוֹמְרִים 'זָקֵן'? כָּל הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת מֻנָּחִים אֶצְלוֹ וּבָקִי בָּהֶם כִּבְכַף יָדוֹ. "אַלֶע שֶׁבַע חָכְמוֹת לִיגְן בַּיי אִיהם אוֹיף דִי דָאלָאנְיֶע".