ג-תרב

דִּבֵּר פַּעַם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עִם אֶחָד וְנִמְשְׁכוּ דְּבָרָיו עַד אֶמְצַע הַלַּיְלָה פָּנְתָה אֵלָיו בִּתּוֹ מָרַת אָדְל וְאָמְרָה לוֹ "אַבָּא מַה יִּהְיֶה עִם קִימַת הַחֲצוֹת"? עָנָה וְאָמַר לָהּ בְּנִיחוּתָא "נוּ פַּעַם צְרִיכִים גַּם לְתַקֵּן אֶת חֲצִי הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן", "נוּ אַמָאל דַארְף מֶען פַארֶעכְטְן דִּי עֶרְשְׁטֶע הַאלְבֶּע נַאכְט". וּמִסִּפּוּר זֶה טָעוּ הַטּוֹעִים לוֹמַר שֶׁבָּעִתִּים הַלָּלוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת דַּוְקָא נִיעוֹר בַּחֲצִי לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, וּכְבַר צָוְחוּ עַל זֶה גְּדוֹלֵי עוֹלָם שֶׁסִּילְפוּ וְעִקְּמוּ כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זָהִיר מְאֹד בְּקִימַת חֲצוֹת.