ד-קי

אָמְרוּ אַנַ"שׁ, כָּל מַה שֶׁמִּתְמַהֲמַהַת יוֹתֵר הַיְּשׁוּעָה לָבוֹא לְאָדָם וְהָאָדָם הַמַּמְתִּין לָהּ אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ אֶלָּא מַרְבֶּה עוֹד וְעוֹד בִּתְפִלָּה, הֲרֵי שֶׁאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר בָּאָה הַיְּשׁוּעָה, הִיא תִּהְיֶה עִם שְׁלֵמוּת וְהַרְחָבָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁרוֹב הַתְּפִלּוֹת גָּרְמוּ לְרִבּוּי הַכֵּלִים לְקַבֵּל בְּתוֹכָם אֶת הַיְּשׁוּעָה הַנִּצְרֶכֶת בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ. (ע"ע להלן בח"ו, סעיף ת').